הגעת?
-כן.
-הנחיתה הייתה בסדר?
-בסדר. אני לא חושבת שזו הייתה נחיתה בכלל.
-אז?
-אני לא בטוחה. נדמה לי שהעיניים נעצמו ואיכשהו ריחפתי לכאן.
-זה כמו שחשבת?
-אולי. קצת חשוך יותר. קריר יותר. אני לא יודעת.
-את תתרגלי עם הזמן, אם תשארי פה מספיק.
-אולי. תגיד, מה זה הטיפות האלה?
-הגשם האדום. הוא מתחיל בד"כ בבוקר, משנה את הגוון של השמיים.
-השמיים... הם סגולים?
-כן, לא שמת לב?
-לא, עד עכשיו. זה די יפה, אני חושבת.
-יותר ממה שדמיינת?
-האמת שכן. האמת שאני חושבת שאני יכולה להשאר כאן לכמה זמן, תחת השמיים הסגולים האלה.
-לא, זה לא ככה. את לא מבינה. עוד מעט יגיע הגשם השחור וישטוף את הכל.
-גשם שחור?
-כן.
-ישטוף את הכל?
-הכל הכל.
-והצבעים חוזרים מתישהו?
-אולי. תלוי. אבל לא בטוח שבכלל תשארי לראות.
-קר לי קצת, אני חושבת. אני לא מרגישה את קצות האצבעות שלי, ואת הפה, ואת כל הפנים. אני לא מרגישה כלום.
-את תתרגלי. כולם מתרגלים.
-אבל עדיין כואב לי קצת... הצוקים האלה, אבני בזלת? נראה לי שאלו אבני בזלת.
-אולי. אף פעם לא חשבתי על זה.
-בזלת עשויה מלבה. יש כאן איזה הר געש בסביבה?
-אולי. לא יודע. את לא צריכה לחשוב כל כך הרבה.
-אז מה לעשות?
-תחכי. תנשמי. תנשמי ותחכי.
-הגשם השחור מתחיל לרדת.
-אני חושב שעדיף שתעלמי.
-אולי יש כאן משהו?
-מה?
-משהו. אני מרגישה משהו. משהו עם ריח.
-איזה ריח?
-ריח של אסור. טעם של מותר.
-כבר טעמת?
-לא הייתה לי ברירה.
-ונגעת?
-כן.
-כמו מה זה מרגיש?
-זה מרגיש כמעט חי. כמו משהו שהרבה זמן לא נגעו בו. זה מרגיש כמעט אמיתי.
-לא יכול להיות.
-באמת. אפילו כואב לי קצת. הצוקים האלה. הם ממש ממש שחורים. אלה אבני בזלת?
-אולי.
-הם נראים ככה, אבל זה לא יכול להיות, כי בזלת עשויה מלבה. יש כאן איזה הר געש בסביבה?
-לא יודע. אולי. את לא צריכה לחשוב כל כך הרבה.
-אז מה לעשות?
-תחכי. תנשמי. זה יגיע.
-יגיע מה? תגיד, למה הטיפות משנות את הצבע?
-זה הגשם השחור. הוא הקדים קצת היום. נראה לי שאת צריכה ללכת.
-באמת?
-כנראה שכן.
-אבל אני לא חושבת שאני רוצה לעזוב. טוב לי. אני חושבת שטוב לי.
-אין לך יותר מדי מה לעשות. עוד מעט הכל כבר ישחיר לגמרי.
-אז אני אעלם?
-כנראה. זה מגיע.
-זה מגיע. אני לא יכולה לראות. אני לא יכולה לראות כלום!
-תחכי. תנשמי. תנשמי ותחכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MementoMori