Beautiful World

אז יש לי מחסור בחומצה פולית, ובויטמין D. לא מחסור משמעותי. שום דבר שצריך לדאוג לגביו. וחוץ מזה, בלי עין הרע, הכל תקין. זה מדהים אותי איך שהכל יכול להיות כל כך תקין מבפנים ובו זמנית גם כאוס מוחלט.

אני מתבוננת במראה, סוקרת את דמותי. אין קמטים נראים לעין, או פצעונים, או חטטים או כל דבר מהסוג הזה.

הפנים ארוכות, אולי קצת ארוכות מדי.

והעיניים. גדולות ושקדיות וחתומות בריסים שחורים. יש משהו בעיניים האלה, לא מספיק בכדי להחשב יפה, בכל אופן.

את התלתלים אני שומרת פחות או יותר באותו האורך, ואפשר לומר שאילולא הגובה החריג שלי בנוף הלאומי (170 סמ) הייתי יכולה בקלות להעלם בתוך קבוצה של מאות ילדות אחרות. אני עדיין ילדה, הרי. מעבר לסירוב שלי להתמודד עם גילי הכרונולוגי, או לסלידה שלי משימוש באיפור ומייקאפ, אני כל כולי ילדה. וכשאני חושבת על זה ככה, אני ילדה מבוזבזת. אני בטוחה שיש לא מעט ילדות אחרות שהיו שמחות לקבל את מה שאני קיבלתי, שמייסר אותי כל כך. חבל שזה לא עובד ככה. גוף אנושי ובריא למכירה, במצב מעולה. אולי בעתיד או משהו.