סיפור לתחרות "סיפורי השיכרון והשכחה 21+ בישרא-בלוג ספיישל"
הנערה היפהפייה בעלת השיער האדמוני עלתה על הבמה. עיניה הכחולות נצצו כשקרני האור פגעו בהן. הקהל כולו הריע לכבודה על כישרון המשחק האדיר שלה שהראתה בהצגה שהסתיימה. היא הייתה מאושרת, זו הייתה הפעם הראשונה עבורה בה היא מקבלת כל כך הרבה קריאות עידוד וצהלה. היא הרגישה איך ברגע אחד התדמית שהייתה לה עד היום נעלמת. ובמקומה מגיעה תדמית חדשה.
"זואי! זואי! זואי!" הקהל צעק בזמן שהיא רק עמדה בקצה הבמה מסתכלת על כולם ולא יודעת איך להגיב. כל השחקנים זזו אחורה, מפנים לה מקום והיא עדיין עומדת קפואה בקצה.
"היי זואי, צאי מזה," ניגשה אליה אמנדה, אחת השחקניות האחרות "הם אוהבים אותך!" היא אמרה וחייכה.
זואי התקדמה בפסיעות קטנות אל קדמת הבמה וברגע אחד זרם של ביטחון שטף אותה. היא החלה להשתחוות בפניהם ולנופף בידה. אמנדה הביאה לה את המיקרופון ואמרה לה להגיד משהו.
"תודה לכם," החלה זואי לנאום "אני רוצה להודות לכל החברים המוכשרים כאן שללא עזרתם לא הייתי מצליחה. וכמובן אני מודה לבמאית ולתסריטאיות המדהימות שתמכו בי לאורך כל הדרך". היא הייתה כל כך שהיא לא שמה לב שהיא משקרת, שהרי לאף אחד לא היה אכפת ממנה ואף אחד שם לא היה חבר שלה והעובדה שהיא קיבלה את התפקיד הראשי בלית בר התעופפה מראשה.
היא כנראה חזתה את העתיד, וידעה שכל זה עומד להשתנות.
לאחר נאומי תודה נוספים וסידורים אחרונים, השחקנים יצאו מהאולם. זואי התקדמה לעבר ביתה כשלפתע שמעה קריאות מאחוריה.
"זואי! חכי רגע!" צעקה אמנדה.
זואי הסתובבה אליה בחוסר הבנה מוחלט.
"אנחנו הולכים לחגוג ואנחנו לא יכולים לחגוג בלי השחקנית הראשית המדהימה" היא אמרה בנימה חברותית ומאחוריה נשמעו צעקות עידוד וכפיים.
"אבל מחר יש עוד שתי הצגות, וזאת הייתה רק הצגת הבכורה ו..." היא אמרה בהססנות אבל אמנדה קטעה אותה.
"היי תרגעי," היא אמרה בלחש "אני מנסה לעזור לך להשיג חברים. תנסי לשתף פעולה, טוב?"
"אוקיי" אמרה זואי בלחש וחייכה.
מול חבורת הנערים עמד שער ברזל גדול וחלוד. ג'וש, הנער הגבוה והחזק מבינהם, פתח את השער וזה השמיע חריקה צורמת אוזניים. זואי הייתה לחוצה ולא הבינה לאן הולכים. כשהחבורה נכנסה לחצר החשוכה מעבר לשער זואי הלכה מאחוריהם בפחד. אלכס הסתובב לאחור וראה אותה. הוא התקרב אליה והחזיק את ידה. זואי הסתכלה עליו והוא רק חייך אליה. הם המשיכו ללכת עד קצה החצר, שבו עמד בניין לא גדול במיוחד עם דלת אדומה.
גו'ש דפק על הדלת בפראות תוך שהוא צועק כמה מילים מוזרות. הדלת נפתחה וצל של אדם נגלה לפניהם.
"תירגע בחורצ'יק!" אמר האיש.
"קדימה תכניס אותנו!" צעק ג'וש.
"תיכנסו" אמר האיש ופתח את הדלת לרווחה.
זואי לא האמינה למראה עיניה, זה היה המקום הכי יפה ומדהים שראתה מימיה, למרות שהיא לא הייתה בהרבה מסיבות עד אותו יום.
"חבר'ה בואו לכאן!" צעק ניק, חברו הטוב של ג'וש. הוא עמד ליד הבר ונופף לכל חבריו בידו.
"רעיון טוב אחי" אמר אלכס בעודו לוקח מהבר שתי כוסיות. הוא הגיש אחת מהן לזואי.
"אני לא רוצה" אמרה זואי בשקט.
"זה בסדר, אני כאן לידך. תנסי. בשבילי?" אלכס ענה לה בחביבות.
"טוב. אבל קצת." זואי אמרה בשקט ולגמה קצת מהכוס. התחושה הנהדרת שמילאה את גופה גרמה לה לרצות עוד. ולמרות הפחד והחשש לגמה זואי עוד לגימה קטנה מהכוס. עוד אחת. ועוד אחת, עד שגמרה את טיפת הנוזל האחרונה שהייתה בכוס.
"אמרתי לך שזה טוב" אמר לה אלכס "בואי נרקוד"
רחבת הריקודים הייתה ענקית. אלכס תפס בידה של זואי והם החלו לרקוד. על אף שהתנגנו ברקע שירים שזואי כל כך אהבה, הנערה המסכנה לא יכלה לשכוח מהמשקה הטעים שזה עתה שתתה. וכך, אחרי כמה שירים היא עזבה את אלכס והלכה לבר.
"מישהי פה התלהבה מזה" לחש לה אלכס באוזן.
"זה מדהים" ענתה לו זואי אחרי שסיימה לשתות עוד כוס.
"לפחות תגווני" אמר לה אלכס והלך לכיוון הברמן.
אחרי כמה שניות חזר אלכס עם עוד כמה כוסות בצבעים שונים בידיו והניח את כולן על הבר.
"תטעמי ותגידי לי מה דעתך" אמר אלכס לזואי וניכר היה בקולו כי הוא מרוצה "אלה האהובים עליי"
עד מהרה זואי סיימה לשתות את כל המשקאות בכל אחת מחמשת הכוסות.
"וואו" היא אמרה "אלה היו טובים"
"אני יודע" אמר אלכס וחייך "איזה הכי אהבת?"
"את הסגול" אמרה זואי בעודה מתנדנדת בחוסר שיווי משקל.
"מצחיקה אחת. לא היה שם סגול. אני חושב שכדאי שתשבי"אמר לה אלכס והוביל אותה אל המושבים ליד הבר.
"לא, זה בסדר." אמרה זואי "אני בסדר".
"את רצינית? תסתכלי על עצמך" אלכס אמר לה.
"אני באמת.." זואי התחילה לגיד משהו אבל מעדה ואלכס תפס אותה לפני שתיפול.
"לא אכפת לי. אני מוציא אותך מכאן" אלכס הרים אותה והלך לכיוון היציאה.
"היי אלכס! אתה עוזב כל כך מוקדם?" צעק מאחוריו ג'וש.
"אחי, תראה אותה" ענה לו אלכס והעיף מבט קצר בזואי המעולפת למחצה.
"טוב אז תעשה אם זה משהו ותחזור" אמר לו ג'וש.
"טוב אני אראה מה מצבה ואחליט" אלכס ענה לו והלך.
זואי התעוררה עם כאב ראש נוראי במיטה שלא שלה.
"מה זה? איפה אני?" היא שאלה.
"את בבית שלי. הרגשת רע והייתי צריך להוציא אותך משם" אמר לה אלכס וחייך "אני אלך לפיצרייה בקצה הרחוב כדי להביא לך משהו לאכול. את תסתדרי פה לבד?"
"כן בטח" ענתה זואי.
אלכס חייך אליה והלך. ברגע שזואי שמעה את טריקת הדלת היא קמה מהמיטה. היא ידעה שהיא חייבת עוד משהו לשתות. היא הרגישה שהיא חייבת לחוות את התחושה הזו לפחות עוד פעם אחת.
זואי התחילה לחפש בכל הבית, בכל ארון, בכל פינה. אך לא מצאה דבר. לפתע עלה במוחה רעיון. היא רצה אל המיטה ונשכבה על הרצפה. משם היא ראתה בקבוק מתחת למיטה. אחרי כמה ניסיונות כושלים היא הצליחה להוציא את הבקבוק עם הנוזל הצהוב. ראייתה הייתה מטושטשת מידי מכדי לקרוא את התגית שהייתה על הבקבוק. זואי החליטה שהמטבח רחוק מידי כדי ללכת אליו עכשיו אז היא קפצה על המיטה ושתתה מהבקבוק.
תוך דקות ספורות, הבקבוק שהיה כמעט מלא התרוקן לחלוטין.
זואי הרגישה בעננים, כל הדאגות נעלמו מראשה.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
"זואי? הבאתי פיצה. את רעבה?" צעק אלכס אך לא נשמעה תשובה "זואי? את פה?"
"ברור שאני כאן" היא אמרה בשקט.
אלכס התקרב אל המיטה והסיר את השמיכה. מול עיניו נגלה גופה המדהים של זואי, שנותרה לבושה בבגדיה התחתונים.
"וואו! מה קורה פה?" אמר אלכס בפליאה מהולה בשמחה והתרגשות. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא רואה גוף של נערה כל כך מקרוב במציאות ולא בסרטים.
"אתה לא אוהב את זה?" שאלה זואי באכזבה והתיישבה על המיטה.
"לא! כלומר... כן, אבל..." הוא התחיל לגמגם. "רגע" הבזק ש ל אור עלה במוחו והוא בדק את מקום המחבוא מתחת למיטתו.
"אני לא מאמין!" הוא צעק "את שתית את הכל? את יודעת כמה החרא הזה עולה? ועד כמה קשה להשיג את זה?"
"היי חמודי," אמרה לו זואי בנימה פלרטטנית "תירגע, זה באמת היה טעים. אז אני יכולה להחזיר לך על זה..."
ובמילים האלו היא משכה אותו אל המיטה והחלה לנשק אותה נשיקה סוערת ומלאת תשוקה.
"את יפהפייה, את יודעת?" אמר לה אלכס שגם כבר התחיל לאבד את דעתו הצלולה.
"בוא תראה לי שאתה חושב ככה" היא אמרה והשכיבה אותו מעליה.
תוך כדי נשיקתם הסוערת אלכס החל לפשוט את בגדיו עד שנשאר גם הוא בתחתונים.
בערך בשעה 5 בבוקר התעוררה זואי וגילתה את עצמה לבושה בבגדים תחתונים במיטתו של אלכס, כאשר גם הוא שוכב לידה בתחתונים. היא ניסתה להיזכר במה שקרה אך ללא הצלחה והבינה שכנראה עשתה משהו נורא. היא התלבשה במהירות יצאה לכיוון ביתה. בחוץ עדיין שררה חשכה. בכל צעד שהלכה לעבר ביתה היא נזכרה בעוד דקה מהלילה האחרון. וככל שנזכרה ביותר פרטים הצטערה יותר ויותר על מה שקרה.
כשהגיעה הביתה נשכבה במיטתה ונרדמה.
וביום למחרת, בהצגות הנוספות, זואי עדיין הייתה הנערה היפהפיה בעלת השיער האדמוני והעיניים הכחולות. אבל היא אינה הייתה עוד אותה נערה תמימה שהתביישה מקריאות הקהל. ובצדק, משום שמאותו לילה תפיסת עולמה השתנתה והיא ראתה והבינה את הדמות שהיא שיחקה בצורה אחרת, שהייתה כנראה פחות טובה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
