אני חושבת שהבנתי מה הבעיה שלי.
אני חושבת שאני חסרת רגשות.
קשה לי להרגיש משהו לאדם אחר.
מאז שאני זוכרת את עצמי התמודדתי עם השאלה הזאת - האם אני אוהבת את ___ או לא?
ו- ____ היה בערך כל אדם שהכרתי, אפילו קורבי המשפחה שלי.
אני זוכרת שהיה לי קראש ממש רציני על מישהו ביסודי, אבל כנראה הגזמתי עם זה.
אמנם יש לי חבר, אבל אני לא מרגישה אליו אהבה ענקית. אני יכולה לומר שאני בקושי מחבבת אותו... אבל הוא מדהים.
יש לי גם בעיה עם מגע פיזי שאמור להביע משהו...
ובתכל'ס, המגע הפיזי הכי גדול שהיה לי, זה עם בן דוד שבן 5.
אני חושבת שאותו אני באמת אוהבת, פעם הרגשתי תחושה נוראית של געגוע כי לא ראיתי אותו מלא זמן.
הוא כל הזמן מחבק אותי ומנשק אותי.
לפני כמה ימים באתי אליו הביתה, נכנסתי לסלון והתחלתי לדבר עם אחותו.
והוא יצא מהחדר שלו "חיחי?" כנראה שהוא שמע אותי וחשב שהוא מדמיין.
ואמרתי לו "כן. זאת אני."
והוא רץ אליי "חיחי! חיחי!" קפץ עליי, וחיבק אותי.
ואז נפלנו שנינו XD
כן, אותו אני באמת אוהבת. וגם את ההורים שלי, ואת אח שלי, ואת סבא סבתא שלי.
אבל אני לא מרגישה את זה.
אני חושבת את זה.
הרגשתי את התחושה הנוראית בבטן כשעלתי על הבלאק ממבה בלונה פארק, באהבה - אני לא מרגישה כלום.
אני חושבת שאני חסרת רגשות, ברצינות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
