לקראות הצו הראשון יש אנשים שמעדיפים לעשות את הסידורים מראש, כדי לחסוך זמן וזימונים נוספים. אני הייתי מהאנשים האלה, שרצו שהכל יהיה מאורגן. רק שאני תמיד נזכרת ברגע האחרון, והרבה דברים השתבשו.
סידורים לקראת הצו
יום לפני נזכרתי שאיבדתי את תעודת הזהות שלי לפני שנה, [שעתיים בדיוק אחרי שמסרו לי אותה], אז סחבתי את אימא שלי ב7 וחצי בבוקר לעשות תעודה. את המשקפיים גם כן איבדתי [אגב, עדיין לא נמצאו], ולכן נלחצתי שמה לא יתנו לי לעשות שם בדיקת עיניים. אז רצתי [יום לפני הצו] לאופטיקה בשביל שימלאו לי את הפרטים. "הבאת את המשקפיים? " האופטיקאי שאל. "לא....."- "אז את צריכה לבוא עם המשקפיים". כל עולמי קרס. אין זמן, הוא כבר רצה לסגור, מה הסיכוי שהייתי חוזרת הביתה ומוצאת את המשקפיים אחרי שבועיים שאני לא מוצאת אותם?מזל שיש את הנתונים במחשב! כעת מה שנותר- למצוא את האבחון שלי. כידוע, אנשים בעלי אבחון פסיכולוגי מקבלים הקלות בבית הספר וכך גם בבחינות בצו הראשון. אז חזרתי הביתה, וניסיתי למצוא בספרייה של אימא שלי את האבחון שלי. אחד הדברים שכדאי שתדעו זה ש... אימא שלי פסיכולוגית יותר מ15 שנה ושומרת אבחונים של מטופלים שלה במשך ה7 השנים האחרונות מה שגרם לקושי קל למצוא אותו. עברה חצי שעה.. ואחרי שעה וחצי כבר עברו שעתיים [דה..] ואני עדיין יושבת על כיסא ומוציאה אבחונים של אנשים מטומטמים. די! כמה אפשר?! ואז אימא שלי מגיעה ואומרת "את מחפשת את האבחון שלך?" – עניתי לה בפנים מיואשות "כן..." – "אה.. הוא במגירה". אני לא אפרסם כאן את תגובתי. בכל זאת, אני מכחישה שאני אלימה וטוענת שאני מכבדת את ההורים שלי.
שיבושים בצו
קמתי ב6 וחצי בבוקר, כי חשבתי שיהיה נחמד להגיע לשם מוקדם ולחזור מוקדם. גם אני מסטולה בבוקר, ולא כל כך חשבתי על הבגדים שלבשתי. לא רק שהיית במחזור, בטעות שמתי תחתון לבן [טעות חמורה למי שלא יודע], ולבשתי חולצת סטרפלס עם חזיית סטרפלס חושפנית שלא מסתירה דבר מלבד הפטמות ומחזיקה את החזה של בצורה סקסית למדי אשר לקראת הצו זה לא משהו טוב. אחרי כל הסיפורים על הרופאים שצריך להתפשט בפניהם, הייתי חרדה כשמתי לב לבגדים התחתונים שהחלטתי דווקא היום ללבוש! בנוסף לזה שהייתי חרדה, הרכבת איחרה... ואני, שקד וספיר הגענו לחיפה רק סביבות 9. שקד החליט שהוא מאמין רק לאנשים שיכורים ושאל בחור מאוד מפוקפק איך להגיע לשם. כתוצאה מכך, הגענו ללשכת הגיוס בשעה 10! הדבר הראשון שאמרו לי ולספיר לעשות זה לעשות בדיקות רפואיות. הלכנו למעבדה, מבסוטות שעשינו כבר בדיקת שתן ואין לנו צורך להתעכב. אבל החיילת החליטה שהבדיקות לא טובות, ואנחנו צריכות להשתין. א בל אני הייתי במחזור אז לא יכולתי. [מי היה מאמין שלמחזור יש גם צדדים חיוביים]. אני וספיר התיישבנו בספסלים, מחכות שיקראו לנו לרופא..לפתע, אני קולטת מפלצת במימדי ענק עם כרס סטייל גלובוס קירח ושעיר. אני וספיר מצחקקות ואני אומרת לה בציניות "אימא'לה...אולי זה הרופא?" ואנחנו צוחקות וצוחקות ואז אנו שומעות קול מפלצתי מכוער עם מבטא רוסי כבד ולא מובן צועק "ספיר! ושני !" אני מסתכלת על ספיר בפחד רב ונחנקת מצחוק באותו הזמן. התיישבתי עם המפלצת בחדר, וניסיתי להירגע. חושבת על החזייה הלא מתאימה ששמתי על עצמי, ועל המחזור שלי שמה אולי החליט לצאת אל התחתון לדפוק לי ת'פאדיחה של החיים. למזלי הכל עבר בשלום וכשהלכתי לשירותים הופתעתי לגלות שהמחזור שלי בכלל נגמר , וכשאני מתכופפת החזייה לא יורדת הרבה למטה. [הוא ביקש ממני להתכופף, זה קורה אצל כולם נכון?] עברתי את המבחנים.. שהיו ארוכים ומייגעים. בין היתר משום שהיו שם שאלות די מוזרות. שאלו אותי אם אני יודעת מה זה מזגן, אם אני יודעת להשתמש במברג ובכלי עבודה [לאיזה שימוש בדיוק לא הבנתי..] ואם אי פעם ניסיתי להחליף נורה או להרכיב משהו ואז לפרק אותו[?] המבחנים לקחו זמן רב, ועד שהגענו חזרה אל התחנה המרכזית לקח עוד יותר זמן. הגעתי הביתה בסביבות 7, שמחה שהיום הזה נגמר, ונרגשת מאוד לקראת התפקיד שיתנו לי ולקראת הגיוס בכלל. לסיכום, לא אצל כולם הצו הראשון עובר חלק וקצר... אבל מה שבטוח שהיום הזה שווה את זה.
קבלו משהו שהכנתי לי ולאנדרי. [בכל זאת, שישי שעבר, עברו 3 שנים:]
איכות גרועה,
תסתפקו במה שיש :)
אנדריי אני אוהבת אותך 
קרה לי אתמול משהו דפוק.
חתכתי לעצמי ת'סנטר עם קופסת ארטיקים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
