זה שמדליקים בך אש, לא אומר שכל אמת בך צריכה להתפוצץ.

פעם היית מטורף עליי. אני לא יודעת איפה זה נעצר.

אהבת אותי כמו שלא אהבו אותי בחיים. כמו שאתה לא אהבת מעולם אף אחת.

היית מוכן לתת בשבילי הכל. לכאורה, אתה עדיין מוכן, אבל בפחד הרבה יותר גדול. באמונה הרבה יותר חלשה.

קשה לי לדעת על מה לשים את האצבע.

אולי זה התחיל להתדרדר כבר בשלב השקר הראשון. כשגיליתי בדרך לא דרך שאתה נשוי. והתפרקתי בראשונה.

או בשנית, כשגיליתי דרך לא דרך שבגדת בי, והתרסקתי בשנייה.

או בשלישית. כשהייתי מוכנה לתת את החיים שלי בשבילך, ואתה החלטת ברגע אחד לזרוק הכל לפח.

ועכשיו אנחנו באותו מסלול. עומדים באותה נקודה. קו הזינוק.

ושוב, אתה מתחיל לפחד. שוב, הרגליים הקרות נחטפות.

שוב, אתה חושש מהעבר, לא מוכן לקחת טיפול שיציל אותך מעצמך, ובעיקר, מצפה שאציל אותך מעצמך. וממני.

אבל אני לא יודעת איך. מעולם לא למדתי רפואה. מעולם לא למדתי פסיכולוגיה.

למדתי רק את עצמי, מעט ממך והרבה על העולם.

ועדיין, לא זכיתי בתואר דוקטור או פרופסור

כדי להציל לך את החיים.

ובנתיים, במדרון חלקלק ומפחיד אימים,

שנינו מתדרדרים.