השבועיים בקנדה היו השבועיים הכי מדהימים שהיו לי.

אני יושבת עם השורה הזאתי כבר שלוש דקות ומנסה למצוא את המקום להתחיל לכתוב על השבועיים המדהימים האלה.

כמו שכתבתי כבר בפוסט הקודם נפגשתי עם החברה שלי בתחילת הטיול שם ולאחר נכן נפגשתי איתה עוד פעם ביום חמישי האחרון שלי, שבוע שעבר. ביום שישי בבוקר בן דוד שלי ואישתו לקחו חופש בגלל פסח, אז הבן דוד שלי והילדים שלו לקחו אותי לטיול בגן חיות המהמם שלהם. לא יצא לי לצלם לפני זה כי מזג האוויר באותו השבוע היה קפוא ומצאתי את עצמי מסתובבת ברחוב עם גינס וחולצה ארוכה וסווטשרט ומעיל ונעליים חמות וכפפות ורועדת מקור, משהו שלא קרה לי אף פעם. אפילו בצפון פה בארץ, מינוס 3 מעלות בערך ומצאתי את עצמי עם טייץ גינס חולצה קצרה סווטשרט וכפכפים. 

בכל מקרה, היציאות היחידות שהיו לי מהבית ברגל היו לטיול עם הכלב מהמם של דודים שלי וההליכה מהאוטו אל הסאבווי ובחזרה

הגן חיות היה מהמם. היו שמה דובי פנדה, היו שמה נמרים ואריות ואני חושבת שמה שגרם לי להתלהב מהדברים האלה היה שזה נמצא בקנדה והכל הרבה יותר מדהים שמה. 

אחד הדברים שבן דוד שלי הכיר לי שממש נהנתי בו נקרא אקסייפ אוף א רום (Escape of a room) וזה נותנים לך איזשהו סיפור רקע ומכניסים אותך לחדר כלשהו, נותנים לך זמן מוקצב של 45 דקות ואתה צריך לפענך את כל הסיפור, למצוא את המפתח ולצאת כמה שיותר מהר. הסיפור שלנו היה מקרה רצח מלפני 40 שנה, אני לא יודעת אם הוא אמיתי או לא אבל אנחנו היינו השוטרים והיינו צריכים למצוא מה קרה. הכל היה בחושך חוץ מהפנסים שהביאו לנו וזה היה פשוט אדיר. אחר כך הלכנו לאיזה מסעדה או משהו וישבנו ושתינו שם ואחד החברים של בן דוד שלי שיחק עם האו סי די המדומה שלי עד שכמעט צעקתי עליו בעברית נו מהה??? והוא צחק. 

קניתי ספר ואני לגמרי מכורה אליו, כמה טוב להיות פרח קיר, אני לא יודעת אם למישהו יצא לקרוא אותו אולי בעברית או משהו אבל באנגלית הוא פשוט יצירת מופת. אני יושבת שעות וקוראת אותו ומבינה כל מילה. אולי זה כי ראיתי את הסרט 90 פעמים

הימים בקנדה עברו לי פשוט מהר מדי. יום אחד התעוררתי והבנתי שנשאר לי רק שבוע. זה היה כל כך מבאס. 

בסופש האחרון שלי שם, הלכנו כל המשפחה (חוץ מדודים שלי שעובדים כמו חמורים) למלון פארק מים, גיירט וולף לאג' ולמרות שאני לא חובבת פארקי מים ודברים דומים לאלה נהנתי שם בלי סוף. היינו שם שלושה ימים וביום השני לא נכנסתי למים. ביום השלישי התייבשתי אבל זה לא מנע ממני בשום צורה להנות ונכנסתי למים ושיחקתי עם הילדים והיה לי ממש ממש כיף כל הטיול הזה. חזרנו הביתה ובן דוד שלי נתן לי לנהוג בפעם הראשונה בחיי וחוץ מפעם אחת שלא פניתי חזק מספיק ועליתי קצת על המדרכה עשיתי את זה מדהים וחניתי ממש ממש טוב

ויום שלישי האחרון היה היום הכי נורא שהיה לי שם (וגם היחידי). הייתי 3 שעות בדרכים (לא מגזימה) בשביל לראות 10 דקות את רותם ולפספס את הילדים לפני שהם הולכים לישון. 

הגעתי הביתה שמה ושפשוט נשכבתי ובכיתי לבן דוד שלי על היום הזה שלי ועל זה שלמחרת אני נוסעת בהרגשה שפספסתי מלא דברים ולא סיימתי את הטיול שלי. אז הוא משך אותי ברגליים למטבח (לא באמת) והביא לי שוט של טאקילה (כן באמת) והכריח אותי לשתות אותו. צחקתי כמו מטורפת לפני ששתיתי את זה מעצם העובדה שהוא באמת מכריח אותי לשתות את זה וזה לא היה נורא כמו שהוא אמר לי שיהיה

ביום רביעי עליתי על הטיסה אחרי שהדודה המדהימה שלי עשתה לי פאדיחות בנמל תעופה שם (שזה לגמרי מתקבל אחרי שאיבדתי לה את המעיל...), הטיסה הייתה קשה ומתסכלת והיה לי ממש קשה בה משום מה. ישבה לידי מישהי ממומרמרת, הטיסה הייתה אמורה להיות 10:45 שעות והיא התעכבה ל11:20 ומשהו. לא היה לי מספיק מקום, ישנתי רק 4 שעות וזו הייתה טיסה מאוד מסתכלת. הגעתי הבייתה עייפה ועצובה שעזבתי את הארץ המדהימה הזאתי ופשוט נשכבתי על המיטה ובכיתי לאיזה 20 דקות.

זה היה הטיול הכי מדהים שהיה לי ואני לא יכולה לתאר בכלל כמה שאני מתגעגעת לשם כבר עכשיו

כמה תמונות: 

מהגן חיות-

קנגרו

הפנדה מפהקת

הברווזים לא עפים כשהאגם קפוא.

האגם הקפוא. 

מהטיסה

מחכה לשנה הבאה