נכון מאוד, 

כל מחנה השמאל וגם מחנה המרכז מאוכזבים מאוד מתוצאות הבחירות.

הם עסוקים כרגע בלהקריא קדישא על תקוותיהם, ולהתאבל על הכספים שלהם (שככל הנראה יילכו למימון התנחליות ואת משכנו של הרב הראשי של בני ברק), הילדים שלהם (שילמדו בכיתות ובגנים של 40 ילדים, ישתתפו במלחמות ומבצעים ואולי אפילו לא יקבלו בגרות), מחירי הדירות, התורים לרופא ועוד. אנחנו הרי יהודים, אנחנו טובים בלקטר. 

 =

עשיתי פוסט אתמול. אבל בזמן שעיינתי ברשת נתקלתי בכתבות על טרנד חדש שנקרא "לא לתת" - חבורה של אנשים שהחליטו שלא תורמים השנה ארוחות פסח לנזקקים בטענה כי בערים שמהן הם מגיעים יש רוב שהצביע לליכוד, שזו המפלגה שבעצם הכניסה את המדינה למצב הנוכחי המזעזע. 
איחולים הדדיים של שני הצדדים להתפלש בבוץ של עצמם ומה לא, כמו תמיד בחברה הישראלית ניתן למצוא מגוון רחב ויצירתי של קללות חדשות שבאו אל העולם, ובתוך כל הבלגן תחנוניו של ראש ארגון "לתת", שחרד כמובן לארוחות היקרות שלו. לא יכולתי לשתוק. 

 =

כל פעם מחדש החברה הישראלית מחליאה אותי; 

אני נתקלת בזה בשיעורי נהיגה כשנהגים חמומי מוח צופרים לי ללא הפסק בחוסר סבלנות כי אני חושבת פעמיים לפני שאני נכנסת לכיכר (ולאחר מכן טסים מצדי השמאלי ועוקפים אותי),

בתור לקפיטריה כשכולם דוחפים את כולם בגוש אחד גדול של אנשים עייפים מלימודים ומההתעסקות המתמדת ב'איך אני' מול המורה או החברים,

ואפילו בשירותים הציבוריים שבהם ברגע שיש אינפלציה בנייר פתאום כל הרצפה מתכסה במרבד נייר טואלט מסריח. 

=
הקטע במקרה הזה,

זה שזה נעשה ע"י אותם אנשים שהצביעו את מה שאני הייתי מצביעה

שאמורים להיות מצביעי המחנה הציוני, מרצ ואפילו הרשימה המשותפת. 

"השמאל של ישראל"

"שמאל חוזר הביתה\נחזיר את השפיות למדינה\נחזיר את הכבוד לאדם"
"די כבר לשנוא פה\נבחר אהבה"  

- ססמאות שמאל משנים קודמות.

אבל השנה...איזה מין שמאל זה? 

המהות של השמאל במפה הפוליטית הוא סוציאליזם, דאגה לזולת, אכפתיות, אחווה! (אתם עדים לתועלת הראשונה בהסטוריה של שיעורי אזרחות) 

תכף גם נחליט שלימנים אסור להיכנס למועדונים ובתי קפה, ושאסור להם בכלל להגיד את הדעה שלהם, כי הרי אנשי שמאל הם הצודקים ביותר!

 =

מאיפה האומץ? 

מאיפה היכולת למנוע ממשפחה לסעוד בחג כמו בני אדם? 

נכון, כל מצביעי הליכוד הכניסו את עצמם לרפש שהם רקחו, הוא מבושל היטב ומבעבע כבר שנים, ושורף את תחתית הסיר עד העצם.

אבל אין זכות לאף אחד  "להעניש" אותם רק כי הם לא בחרו בדיוק מה שצופה מהם. 

=

המדינה הזו מייאשת אותי כל פעם מחדש, 

אבל הפעם זה לא משתווה למחירים הלא הגיוניים, פרשת מטוס השוקולד או מיס פיגי והבקבוקייה או כל דבר דומה, זה יותר מזה.

הרבה מהפוליטיקאים ידועים כמגלומנים אפתיים ואגואיסטים, ואני אישית חושבת שבנימין נתניהו זוכה בתואר הנחשק של מנהיגם הבלתי מעורער, וכמודל לחקוי הגדול ביותר בתחום -

אבל הסתבר לי, שהוא גם קצת נמצא בכל אחד מאיתנו, טיפ טיפה ממנו בכל אחד. 

אם אתם לא רוצים לתת 

אל תתנו. 

אבל תתעוררו 

המדינה שלנו ניצבת מול שעון חול שמתרוקן כל יום קצת, מתחת לאף שלנו. 

ואין שום דבר שיסתום את הפתח ממנו יוצאים הגרגרים חוץ מאזרחי המדינה.

תצביעו למי שאתם רוצים

ש"ס, ישראל ביתינו, המחנה הציוני ואפילו בל"ד , לא אכפת לי -

רק בבקשה

קחו אחריות על מעשייכם

ותחזרו להיות בני אדם.