זה יכול היה להיות עוד

זיכרון עמום, חצי תמונה, כמעט חיוך, הרבה כורסא,

זה יכול היה להיות

שם

או כתובת

או פרחים בקצה רחוב, שהכיוון אליו הוא אָין.

אלוהי המרחק

ניסר עליי בינה וגאווה, געגועים ולהבה,

ניסר עליי שכנים, סליחה, קפידה,

נישל מכל מפה.

אלוהי המרחק,

אני מתאדה.

זה יכול היה להיות עוד

קו מתוח על האותיות הצפופות, יושבות מתכרבלות

בין ורדים לחרציות,

זה יכול היה להיות

פרק אפילוג

או שיר נושא

או ערימה של מפתחות, שלא פותחים בכלל דלתות.

אבל אני שוכבת על מגש

שאין בו כסף,

רק לחישות קטנות של חושך,

של

ערפילים, של

אובך,

ו,

אני נושאת את המבט

אל

המנעול המזופת

ו,

אני רואה אותך כל כך בהיר וחד.

- - 

מתי אתה חוזר כבר, פף.