יש סיכוי מאוד טוב שמרגרט אוהבת את החזיר שלה.

נו, מה נאמר. סנדרס החזיר - הוא אדם ממושמע, 

ויש לו אוזניים שנופלות בכזו סימטריה, הוא גם לא מאוד שמנמן,

יודע לאכול במקלות ובכף

ויש לו נחירות שקטות כאלה, שבקושי שומעים.

אם לסיכוי באמת בסיס, וסופו להתאמת, אז - דעו

שיש לכך סיבה טובה.

לפעמים כשאני מגיפה את התריס, ומסתכלת על מרגרט,

אני תוהה אם סנדרס הולך על ארבע כי

יש לו מחוייבות,

או שהוא באמת רוצה.

מלמולים של אחרי המבול, לחישות,

יש שריטות עמוקות על הגב התחתון, שלא זכורות לי.

דובים גדולים חוזרים אליי בחושך, כשאני חושבת על 

לפני שלוש שנים,

איך יכולתי לתפוס את הגלים הג'ינג'יים ההם שם

וללרלר בשפה זרה.

האופק יביא איתו מתנות צבעוניות ומחזיקי מפתחות מרהיבים וחדשים,

אני יודעת.

רק מנה קטנה של מיצוי סקרנות - ואני הולכת. קטנה, נו.

ואני טעיתי.

- - 

מה עליי לעשות עם כדור הגאווה הארור שעולה ויורד, בכל פעם שאני מנידה את הראש.

כמו טיפשה,

עומדת ולובשת שמלה אדומה.

אולי תקפוץ, אולי תפתיע, אולי תקנה לה זר פרחים.

אולי רק ורד

ובונבון. 

כמו טיפשה - 

אני מדברת לאישה המשתקפת,

שתדבר אליך קצת, שתעדן, שתרכך. אולי תהיי קצת

ענוגה,

שלא תגמרי עגונה,

ואז יבואו השדים ויטחנו אותך

דק-דק-דק.

כמו טיפשה;

מתקשטת בפרטים, הוא לא רואה אבל את כן - 

ויש מזל 

כי הוא אוהב.

אבל מה זה אוהב, אם זה לא להקריב,

אם זה לא

להקריב. 

כמו יצור מאוד לא חכם - 

את מדברת,

מדברת ומדברת, ובכלל לא 

חושבת.

אולי עדיף שתשתקי, שתתמקמי, שתלחשי -

'קשה לי,

אתה רחוק ממני.

קשה לי,

והמיטה כל כך קרה'.

לפעמים את צריכה -  

לישון.

כן, טוב?

פשוט להפסיק להשתמש בצל כדי להפחיד נמלים,

ולישון.

כן, תשני.

מרקם חלק של זהב או של מים, וקצוות ארוכים של עניין.

עפעף שנסגר, נשמה אל שמיים, ונשים ששבות למקומן.

משם, לשם, לכאן,

חלומות שצבועים בלבן,

זה הזמן.

- - 

האור שצובט את אישוניי על הבוקר - מטלטל את כל לשכתי.

מה יכולתי לעשות שלא עשיתי, מה יכולתי לשאול. 

אם אלה החיים, נחייה; מה שהיה - הוא שיהיה, כה אמר קוהלת.

הברזים משחררים מים כתומים, וכתום מסמל את הקיץ.

לאן יכולתי ללכת שלא הלכתי, לאן יכולתי לרצות.

האושרה הענוגה מתרפקת אל מאחורי צווארי, והחיוך שנשמט 

לא שלי.

כל כך יפים הרסיסים הנוצצים, כל כך חדים. 

ויש משהו רענן בלהתעורר לבוקר צובט ונושק, שמאיר 

ומסב השראה.

למה בעצם שלא אאמין שכל דעביד רחמנא לטב עביד.

ובכן,

אאמין.