Rivendell
|
 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2014
אני שונאת חופש
אחד המשפטים השגורים ביותר בפי הוא "אני זקוקה לחופשה". אולי כי אני אוהבת לראות מקומות חדשים בעולם, אולי כי אני סתם גוש עצל. החיים גורמים לי לשקשק והחופש תמיד היה נראה כמו פשרה סבירה- לקחת כמה ימים, לנשום עמוק ולחזור לקרב. לאחרונה אני מתחילה להבין כמה אני שונאת את החופש. לא את החופש עצמו, אלא את התחשה שלאחריו. יש איזו תחושה שקשה להסביר, ההתרגלות לגלגל המשומן של השגרה. הוא רץ מהר, הוא סוחף. יום עובר, ועוד אחד ועוד שניים ואיכשהו אני מגיעה לנקודת זמן אחרת. בחופשים, הזמן עוצר מלכת, ומגיע הזמן למחשבה אמיתית ורצינית על כל אותן הסוגיות שהשגרה מעלימה. ואיכשהו, מנקרת ההבנה שאולי לא החלמתי. שאולי חודשיים ו-13 ימים הם לא באמת החלמה. אולי כל הפצעים נשמרו פתוחים, אולי כל הפנינה שחשבתי שאני מכוסה בה היא בעצם מוגלה ניגרת מאותם המקומות שלא זכו לטיפול וחוטאו. יש שיגידו שהעולם הזה, כולו, הוא רק השגרה מיום ליום. אני מסרבת להאמין לכך, ומפחדת מכך בד בבד. המחשבה אל כך שבחרתי בדרך שונה, שאינה חלק מהזרם המרכזי, רק גורמת לי לפיק ברכיים ככל שאני יותר ויותר מעמיקה בכך. יש משהו בחברה שלנו, שלא מאפשר לנו להיות בטוחים בצעדינו הנועזים- שהרי אם תכשל במסע, החברה כולה תצביע ותגיד "אמרתי לך". ובסופו של דבר, אני אותה אינקה קטנה שהצביעו עליה בגן, ביסודי ובחטיבה. אותה ילדה שניסיתי כל כך בכח להסתיר מאז שזכיתי להדסטארט המטורף בתיכון, בצבא ובחיים שאחרי. אין בי פחד גדול יותר מהכשלון- שהרי אם אכשל לא אכשל רק אני, אלא אגרום לכל הנועזים, לשוברים ולמעיזים לפחד, או להכשל. איני רוצה בכך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
