Rivendell
|
 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2014
להכות שורשים
"האישה נהיית עץ, נהיית גזע- קרסוליה מכים שורשים" ציטטה לי, ואני עודני מביטה מהחלון. "הכל בסדר?" שאלה, "כן כן" עניתי לה מבלי להסיט את עיני.
"יש דברים יותר חשובים מבגרויות, את יודעת" היא אמרה בגיחוך, ואני חייכתי חיוך מר לעבר השמש השוקעת בחלוני. לפתע התגבשה בי ההבנה שמחזורי ירח שלמים עברו מאז שליוויתי אותה בדרכה אל חצי השני של כדור הארץ.
בהחלטה של רגע אחזתי בידה הגסה וגררתי אותה אחריי במורד ארבע הקומות. הכלב נבח ורדף אחרינו, ואנחנו המשכנו מערבה כדי לרדוף אחרי השמש. "את משוגעת?!" היא אמרה לי צוחקת, ואני השבתי "ואם כן, אז מה?".
התיישבנו על אדמת הפארק למרות שהיו ספסלים רבים שרק ציפו לנו. ראשי הונח על חצאיתה הפרחונית וראשו של הכלב על בטני. השמש ליטפה את פנינו לשלום, ואנחנו לא מצאנו עוד מקום למילים.
רק כאשר זרחה לה במקום אחר, התפנינו לשוחח. "אני עוזבת, אינק" אמרת לי ותקעת את עיניך המהפנטות באדמה, "אני עוזבת לשמונה חודשים- יום אחרי הבגרות האחרונה".
מי קרח התנפצו מהלב, עברו לבטני המתהפכת והקפיאו את גופי. אני, שהמילים הפכו לחומר ממנו נתפרה הוויתי- איבדתי אותן אי שם במעמקי החור שנפער בי. איני יודעת כמה זמן ישבנו שם בלי לשוחח, אך אני זוכרת שהכלב נבח ורדף אחרי ציפורים ולא נותרה לי ברירה אלא לשאוב את עצמי ממעמקי החור השחור.
קמתי בלי לומר דבר והלכתי לעבר המכולת השכונתית. כששבתי, היא הביטה בי במבט שואל ואני הנחתי דבר מה בידה. "אח, זה קר!" היא אמרה והביטה בקופסה הקטנה. "מיץ מנגו מצרי" אמרתי לה, "יחיד מסוגו! כזה שמוצאים רק בחצי הזה של כדור הארץ". כשטעמה מהמיץ אמרה לי "עבור טעם כזה שווה לחזור".
ליוויתי אותה לביתה. כשהבטתי בה עולה במדרגות עלתה גם השמש, ונראה היה שככל שהתרחקה ממני אל עבר הלא נודע כך ניחמה אותי יותר בקרניה הקיציות. כשקולות רגליה הקלילות לא נשמעו עוד מכות על המדרגות, הלכתי לדרכי.
נזכרתי אז, בדרך האינסופית בין ביתה לביתי- בתאוריית המעברים שהציגה לי לפני שנים: "לכל אדם יש שלבי מעבר, מבחנים שהוא חייב לעבור בעצמו. דברים שבלי החופש ובלי הלבד לא יוכל לעכל. דברים שלא יוכל לחוות כשנוח לו, כשהאנשים הקרובים לו מחזיקים אותו חזק ומלווים אותו בכל צעד. לפעמים, צריך להסיר את גלגלי העזר, לעקור את כל השורשים ולקפוץ למים העמוקים. ושם, רגע לפני שאתה טובע ומאבד הכל- אתה מגלה את את הכוח ואת קווי המתאר שלך. ורק אחרי שעברת את המבחן- תוכל להמשיך בחיים".
קיבלתי בהבנה את הצורך שלה לעקור את כל המוכר ואת כל הידוע, ושחררתי אותה לדרכה באהבה אינסופית.כשחזרה, שזופה ומקורזלת, מלמלתי אלפי מילים על הימים שהיו ואינה. על אישה שנהיית עץ, נהיית גזע ומכה שורשים. והיא הביטה בי במבט צלול ורך, הוציאה דבר מה מתיקה והניחה בידי. כשהתרחקה, העזתי להביט בחפץ הצונן. "מיץ מנגו מצרי" צעקה לי מרחוק, "תכי שורשים, עברת את המבחן".
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
