למה אנשים כל הזמן דואגים לכסף כל הזמן ? ברור לכולנו שזה אחד הדברים הכי הכרחיים שקיימים בחיינו ובלעדיו, היינו חיים חיים מסריחים, אין כל ספק.
אבל למה זה הפך לנקודת השיא של חיינו ?
שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת כסף, נקודה. כמו כל אחד שאני רוצה שתמיד יהיה לי יותר ויותר אבל השאלה שלי למה זה הפך לכזה דבר ?
דבר שאנחנו כל כך חושקים אליו, גם אם יש לנו את הדברים הבסיסיים שאדם צריך בחייו - מזון,קורת גג מעליו וחשבונות שצריך לשלם שהם לא אמורים להיות הסיוט הגדול של האדם אם הוא יודע איך להתנהל ולדעת את גבולותיו וצרכיו.
אנשים, ובתוכם גם אני, צריכים ללמוד שאפשר להיות מאושרים מבלי לטבוע בשטרות.
לכל אחד צריכה להיות המתכונת שלו לאושר ומה חשוב לו בחיים, מה משמעות החיים בשבילו ומהו הדבר שהוא קל השגה אך יגרום ללב שלו להתחמם.
בישבילי, יש שתי דברים - מוזיקה ואהבה.
מוזיקה היא פשוט קסם. הכוחות שיש לה, להפוף את מצב הרוח בשניות של מקבץ צלילים וקולות. היא כל כך פשוטה ומופשטת ואם זאת היא כל כך מורכבת ועושה פלאים לנפש של האדם והחי. אני מודעת לכך שאין לי קול של ביונסה או חוש מוזיקלי ובעצם אין לי שום קשר ליצירת מוזיקה אבל בישיבלי מוזיקה היא חד משמעית, מקום מפלט. כל פעם שאני מריגשה עצובה או מבואסת או כועסת ואפילו אם אני מרגישה כאב פיזי, מוזיקה פשוט מרגיעה ומרפה את היוצרות.
מוזיקה יכולה לבטא כל כך הרבה רגשות ותחושות שלאנשים כמוני קשה לבטא, לכן המוזיקה היא כל כך נהדרת כי היא אחת הדרכים היחידות לאותם אנשים לשחרר את כל התוצרים בגוף.
בשנייה ששיר או סתם איזה סולו גיטרה מגיעה לאוזניי אני אוטומטית נדלקת. כל דבר פשוט נשכח ממני ואני כולי מחוברת ללחן ולמילים ואני הופכת לבן אדם אחר, אם זה רוק סטאר מטורף, או זמרת קנטרי או איזה דיווה ענקית שממלאה אולמות מפוצצים. זאת תחפושת שמגנה עליי מתקיפות.
תרתי משמע, כשאני שומעת מוזיקה בטונים שאני רוצה או באוזניות, אני מוחשית לא שומעת שום צלילים שאני מפחדת מהם או מנסה להתחמק או שפשוט אין לי רצון לשמוע אותם, האוזניות שם כדי לנתק אותי.
הדבר השני שגורם לי אושר הוא אהבה. אין כמו ההרגשה הזאת של הכאבי בטן הקטנים והחלומות בהקיץ על הבן שאתה אוהב.
אבל הכי חשוב בשבילי, זה להיות נאהבת חזרה. אחרת זה סתם כאבי לב בסוף.
אני רוצה להרגיש שמישהו חושק אליי ורוצה פשוט להיות בסביבה שלי כי אני כל מה שהוא יודע.
אני רוצה שמישהו יחבק אותי כל כך חזק ולא ירצה לעזוב בחיים. אני רוצה מערכת יחסים שמרגישים בה את החום.
אני בת 16, ואני בחיים לא הייתי במערכת יחסים זוגית. כנראה שעדיין לא הכרתי אותי, אני ממש לא רוצה להתפשר.
אני רוצה את הכי טוב בשבילי, ושאני אהיה הכי טובה בשבילו.
אני מאמינה בזה יותר מכל. אני יודעת מה אני רוצה בחיים ומה אני רוצה במערכות היחסים העתידיות שלי.
אני רוצה שתמיד נהיה ביחד, שנדבר הרבה אבל במקביל שלא יימאס לנו אחד מהשנייה. אני רוצה משהו אמיתי.
אני רק שמה לב עד כמה אני קיטצ'ית וחושבת שהחיים עובדים כמו תסריט בסרט.
לפעמים אני יכולה להיות קצת חיה בסרט ולדמיין חיים שלמים שלא יקרו בחיים אבל מי אנחנו ללא הדימיון שלנו? המקום שאנחנו מי שאנחנו חולמים להיות.
אם זאת שאני אוהבת לדמיין חיים מושלמים אני גם מחוברת לקרקע, מחוברת למציאות ויודעת איך העולם עובד. אני אוהבת את זה אצלי.
אני חושבת שזאת אחת התכונות הכי טובות שלי.
אני אחת שמודעת לכל היתרונות והחסרונות שלה. בעבר לא קיבלתי את עצמי כמו שאני אבל אני כבר הגעתי לשלב שאני אוהבת את עצמי ואת האישיות שלי ולא הייתי רוצה לשנות אותה בכלום. אני מאמינה שכולם צריכים להגיע לשם והעולם יסתדר בטיפה.
בשלב הזה, אני גיליתי את האושר שלי בחיים ושאני כן יכולה לרוץ ולחפש יותר אבל אם אני לא אצליח, יש יודעת שיש לי על מה להשען.
בסופו של דבר, כסף זה נייר. ואם אנשים כל כך רוצים את הפיסת נייר המקומטת הזאת, צריך ללמוד וללמוד קשה. ואחרי שתלמדו קשה, תעבדו קשה.
ככה העולם עובד = קשה, קשה, קשה, כשתמות יהיה לך יותר קל. YOLO
בבלוג זה
בכל הבלוגים
