ציפור לבנה מול חלונך יושבת,

ירח בלי פנים, צחור ומאיר.

אולי בשערי ליבך עומדת

יפה ומחייכת, אלת המנעולים.

שירי נשים וילדים שוקטים

שמים בין הסתיו ליופי האביב.

אולי יום אחד יתפייסו הזרים,

וחורף לא יהיה עוד בין העלים לפרחים.

אבן גדולה בליבך מונחת 

מדשאות של עלבון ובכי תמים.

אולי יום אחד ניפגש בנחת,

ושוב כענן נשוט בחיים.