אז הקטנציק כבר בן 3 וחצי שבועות והגיע הזמן לספר את סיפור הלידה שלו :

יום שבת 25.10 התחיל הכי כרגיל יצאתי עם חברה לגלידה חזרתי הביתה ראיתי סידרה היו צירצורים קלילים ואז ב 10 בערב זה הגיע בבום ציר כל 5 דקות אספנו את עצמינו ונסענו למיון מוניטור בדיקת רופא הצירים לא מספיק חזקים תבואו כשלא תוכלי לדבר . חוזרים הביתה הבעל נוסע לדוג עם חבר כעבור 20 דקות אני מקפיצה אותו הביתה כי אני לא מסוגלת להרגע הכל כואב הצירים כל דקה וחצי וכאבי תופת שוב למיון שוב מוניטור בדיקת רופא יש אחלה צירים פתיחה 1.5 עושים סטריפינג "תחזרו עוד 3 שעות ככה ". כעבור שעה וחצי שוב בדרך למיון הפעם מוניטור בדיקה "מותק הצירים שלך אחד על השני יאלה חדר לידה ".בחדר לידה אני בקושי נושמת אין הפוגה בין ציר לציר בכלל הגוף רועד מהכאב ואני בוכה שאני לא מסוגלת ככה תביאו אפידורל חוקן מקלחת ומחכים למרדים שהגיע מהר הגוף סוף סוף נרגע ואני מצליחה לישון .בשעה 7 בערב אני עם פתיחה 6 ויורדים המים . המיילדת קוראת לרופא אומרת שהדופק של העובר לא כל כך סדיר הוא אומר שאין מה לדאוג ואומר לי לאכול ולשתות. השעה 11 בערב אני והבעל מדברים על מהות הפילוסופיה ועוד כל מיני שיחות הזויות המיילדת נכנסת בודקת אותי "מותק פתיחה 9 וחצי תתכונני אני קוראת למרדים כי האפידורל נגמר " .כעבור רבע שעה אני מסובבת את הראש וקולטת בחדר 6 רופאים ואחיות מחברים אותי לחמצן בודקים באגרסיביות אומרים תדחפי חזק ודוחפים לי ניירת לחתום "מתוקה קיסרי חירום בלה בלה בלה בלה בלה " לא הבנתי למה או איך אני בהלם בוכה הבעל עם מבט מבוהל ואני באמת לא מבינה מה קורה . כעבור חמש דקות אני על שולחן הניתוחים המרדים החמוד מדבר איתי ומנסה להצחיק אבל אני בהיסטריה שמשהו קורה . בדיעבד הבנתי שהדופק של העובר ירד ולא הצליחו לאזן אותו , אני מרגישה לחץ עצום בבטן ופתאום שקט שנראה לי נמשך שנים אני בחרדה שהילדון שלי לא בוכה ואז אני שומעת אותו וכל הסכרים נפרצים אני בוכה בטרוף , מראים לי אותו בידיוק לרגע ואני ישר הבנתי שקוראים לו פיליפ לא משנה מה.
בהתאוששות כשההרדמה התחילה להתפוגג התחלתי להרגיש את כל הכאב מהניתוח והגוף רעד בטירוף מהקור ומכל החוויה קיבלתי מורפיום וישנתי כמה שעות. רק ב 10 בבוקר למחרת ראיתי את בעלי והוא הביא לי את פיליפ .
הימים הראשונים היו קשים מנטאלית כי ההרגשה שהגוף בגד בי ואני לא מסוגלת לקום מהמיטה בלי עזרה ובאמת להיות עם הילד שלי כמו שרציתי , אבל הנה 3 וחצי שבועות אחרי אני מתפקדת ומאושרת מהרגעים הקטנים של הנחת עם הילדון עדיין קשה אני לא אשקר במיוחד הלילות ללא השינה אבל מתרגלים.