קשה לי עדיין לכתוב באמת.
קשה לי לספר על מה שעובר עליי, ולא רק במקלדת, גם עם עט.
אני לא יודעת עדיין מה אני עושה פה, לא יודעת אם זה נכון.
אולי אני מקווה שאיכשהו זה יימנע ממני לחשוב על לעצור את השעון.
אני לא מתמודדת טוב עם המציאות.
אני עדיין מחפשת דרכים למות.
זה לא פשוט להיות לבד ואני ממש רוצה מישהו לדבר איתו, גם אם זה רק אדם אחד.
הבריחה לפה משאירה את הזיוף מאחור, אני לרגע מניחה את המסיכה בצד ומחפשת קרן של אור.
אני לא חושבת שמישהו באמת קורא כאן באתר, זה מרגיע, ולמרות שזה מבאס, זה שלאף אחד לא אכפת זה כבר מוכר..
שלא תבינו לא נכון, אני לא מבקשת תשומת לב מיוחדת או סתם שתגיבו.
אבל כן רציתי איפשהו עמוק בתוכי שלמישהו אזיז משהו.
למרות שידעתי שלא יהיה באמת אכפת לאף אחד, עדיין ציפיתי.
סליחה שיצאתי ממש מעוררת רחמים, זאת לא הייתה הכוונה.
רק רציתי לשתף שאני לבד בחיים האמיתיים, וחשבתי שפה ארגיש שונה..
1.2.2014, מתוך הבלוג הקודם:
http://iknow77.blogspot.co.il/2014/02/blog-post.html
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
