היה יום טוב לשם שינוי.
למרות שהשריטות המגלידות בצבצו מבעד לשרוולי החולצה הקצרה (תקעו אותי בשיחה ופספסתי את התחזית, חשבתי שיהיה עוד יום חם..עזבו) הצלחתי לחרטט
איכשהו קנו את זה שלא עוללתי את הדבר לעצמי.
אולי זה קשור בעובדה שאמרתי שאינלי מושג איך זה קרה ורק אתמול במקלחת שמתי לב לכך. אולי בגלל שאמרתי שבטח נשרטתי בבוק בר מצווש של האח מאיזה שיח לא קשור. ואולי זה קשור לעובדה שאמרתי שאין סיכוי שאשרוט את עצמי, וכשהציעו שזה התרחש מתוך שינה צעקתי "מיאו" ושרטתי את ידי באוויר. כן, הצחקתי את כולם וחרטטתי כמו שרק אני יודעת כשצריך להסתיר מציאות.
אבל עזבו את זה בצד, זה באמת לא חשוב.
ויודעים למה?
כי היום חייכתי!!! מבחירה!!!!!!!!
היום חייכתי, וחייכתי כי הרגשתי טוב, ולא כי זה הדבר הנכון שיש לעשות.
אחרי שלושה ימים ארוכים מלאי התקפים, דמעות, דם ואגרופים לקיר, ולאחר חודשים שלמים כשאני שרויה באפלה, נאחזתי בגלגל שהושאר לצד הדרך ופשוט חייכתי.
נהניתי מהחברה, נהניתי מהאנשים, הרגשתי טוב וכמעט וגיליתי מהו אושר.
וזהו..אין יותר מידי מה לחפור..
סתם רציתי לשתף שבניגוד למרבית הימים בחיי, היום חייכתי מרצון, ואני לא מרימה ידיים.
2.2.2014, מתוך הבלוג הקודם:
http://iknow77.blogspot.co.il/2014/02/blog-post_891.html
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
