ההליכה הייתה אמורה להיות רגילה לכל דבר, אבל הפעם משהו השתנה.
היא לא הייתה מהירה מידי, לא איטית, חסרת פואנטה ותכלית. הליכה משעממת, כזאת שאפילו שריר קטן לא מחממת.
משהו באמת היה שונה, מעין אווירה מהססת שלא יודעת בעצמה כיצד אמורה להיות.
בעודי מרחפת מעל המדרכה, ראיתי שטר ירוק.
לא הייתי בטוחה לנוכח מראה עיניי, משום מה חשבתי שאני מדמיינת.
באותו הרגע הרגשתי כאילו שמצאתי צמיד או כובע זרוק של מישהו על שפת המדרכה. הבטתי לשני צידיי ולאחר מכן לאחור. חיפשתי אם האדם שנפל לו השטר עוד קרוב. הרחוב היה שומם מלבד איש אחד מבוגר שצעד מאוחריי.
סרקתי אותו במבט חפוז, התכופפתי לעבר השטר בהססנות ואספתי אותו לידיי. לא זזתי ממקומי.
הוא כבר צעד לידי. "תקחי אותו, הוא שלך" אמר לפתע.
חייכתי אליו במבוכה ושאלתי "רוצה אותו? לי אין מה לעשות איתו".
"זה סימן למזל, יש לך מזל טוב" הוסיף.
תוך התבוננות חודרת בסביבה הקרובה והרחוקה, הנהנתי והלכתי.
החזקתי את השטר הירוק בידי. מידי פעם העפתי מבט, שמא יברח לי כשאסובב את מבטי.
כל הדרך חלפה בראשי אותה המחשבה. "יש לי מזל".
סביר להניח שתחשבו שהשתגעתי באופן סופי, אבל הפסקתי להתייחס אליו כאל שטר.
כשהבטתי על שאחזה ידי, ראיתי מזל.
לפתע הסתכלתי אחורה, הרגשתי צורך להחזיר למדרכה את השטר, הוא לא שלי. רציתי להביא לו, אבל אותו האדם כבר לא היה שם.
כמובן שלא יכולתי להשתמש בו ורק גברה בתוכי המחשבה.
אני כבר קיבלתי את המזל, זאת ההוכחה שלי, יש לי מזל! למה שלא אעביר עכשיו את המזל למישהו אחר?
כן, זה כבר לא היה שטר של כסף בעבורי, אלא פיסת מזל שאפשר להעביר לאחרים כדי שייהנו ממנו כמוני.
רציתי להניח אותו על המדרכה. זה שיהיה לו מזל, המזל כבר יימצא אותו.
לפני שנפרדתי ממנו לשלום שלחתי הודעה לחברה. הייתי צריכה לקבל את האישור שלא השתגעתי סופית, ושזה באמת לגיטימי לחלוטין לזרוק שטרות באמצע הרחוב. אחרי שסיימה לצחוק והבינה שאני רצינית, אותה החברה הפצירה בי לפנק את עצמי בגלידה על חשבון השטר והחלה למנות רשימה של דברים שהייתה עושה/קונה עם השטר המדובר.
לא הייתי מסוגלת להשתמש בו ויחד עם זאת היססתי יותר מידי עד שרגליי הגיעו לשער ביתי- לפני קבלת ההחלטה.
עכשיו אני יושבת, כותבת ומתבוננת בשטר.
הוא ישן, מקומט ונראה כה מסכן.
איך דבר שנראה עלוב כל כך ושווה "רק" עשרים שקלים, יכול להביא מזל?
יכול מאד להיות שאני משוגעת ולכן אני צריכה את עזרתכם.
מה אתם אומרים? לשמור את השטר? להשתמש בו? להעביר את המזל הלאה לעבר האדם הבא?
למתלבטים שביניכם, ליקטתי 20 דברים שיכולתי לעשות/לקנות עם שטר ירוק ומקומט של 20 שקלים:
1. לקנות 20 חמצוצים בקיוסק הסמוך.
2. לקנות 6 גלידות וניל בבורגראנץ'.
3. לקנות לזניה של טבעול, 600 גרם.
4. לקנות 2 קופסאות קורנפלקס של אלופים במגה.
5. לקנח את האף.
6. לקנות שתי גלידות סופר טעימות באנדרי.
7. לתקוע 4 מנות פלאפל.
8. לקנות 2 לקים לא איכותיים במיוחד.
9. לשחד את השומר בבית הספר שיעלים עין שברחתי (אמא אם את רואה את זה- זה לא באמת קרה!)
10. לשתות 4 כוסות קפה.
11. לקנות 2 צמידי חברות בבסטה בשוק.
12. להביא זר פרחים קטן ומצ'וקמק לאמא לשבת.
13. לקנות הרים של סיכות בביוטיקר.
14. לקנות 2 קילו ארטישוק.
15. לרשום רשימת שירים מהרדיו ברמזור אדום (אני חייבת פנקס באוטו).
16. לקנות 2 מארזים של קליפות הדר בשוקולד מריר.
17. להשאיר ירושה לנכדים שאין לי.
18. להסתפר (חצי ראש).
19. לקנות משטח החתלה לילדים של השכן.
20. פשוט להתמרמר. כי זה פאקינג 20 שקל. אממ..סליחה, *רק* 20 שקל, וכנראה שזה לא באמת מביא מזל.
אבל באמת, מישהו רוצה אותם? השטר בוהה בי!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
