החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

כשהייתי ילדה הערב תמיד דיכא אותי. הערב והלילה הפחידו אותי. 

תמיד כשהייתי רחוק מהבית (למשל במלון פאר באילת) ביום הכל היה טוב ויפה ובלילה הייתי מתחילה לפחד.

כשהייתי ילדה היה בלילה משהו מפחיד, משהו מדכא. כולם ילכו לישון ומה אני אעשה אם לא אצליח להירדם?

היום זה שונה. בערב ובלילה אני נרגעת. דווקא הימים קשים לי. במיוחד הבקרים. להתעורר וישר להיזכר בכל מה שכואב.

היום המצב רוח שלי משתפר ככל שהלילה מתקרב. אני אוהבת את השקט. את השקט שפעם בתור ילדה כל כך פחדתי ממנו.

בעלי לא מבין את הקטע הזה של ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר. אבל מבחינתי כמה שפחות שעות אור יותר טוב.

ביום פשוט יש משהו שמדכא אותי.

******************************************************************************************

היום זה היום השני לחליטה החדשה שלי. אני משתדלת לתת לה צ'אנס. משתדלת להאמין בה. שיהיה בסדר, שהיא תעזור. רוצה מאוד להיות אופטימית רק לא בטוחה שיודעת איך עושים את זה.

בכל מיני כתבות שאני קוראת (על כל עניין הפוריות המעצבן הזה) כתוב כמה חשוב להירגע ולהיות אופטימיים. מצויין! עכשיו שמישהו רק יסביר לי איך עושים את זה. איך נרגעים אחרי שנתיים של כשלונות? איך שומרים על אופטימיות כששנתתים כלום לא משתנה? אני יותר מאשמח להשתחרר ולחשוב חיובי אבל איך????

******************************************************************************************

כמו שכתבתי פה בפוסטים הקודמים אני ובעלי מאוד מתלבטים לגבי מה עושים במחזור הבא. טוב האמת שבעלי לא מתלבט הוא נחוש בדעתו ללכת על עזרה תרופתית ורצוי גם הזרעה. זאת אני שמתלבטת. או ליתר דיוק חוששת. חוששת מהתופעות לוואי של כל התרופות האלה. אני מבינה שלבעלי בוער ומבינה שהתרופות האלה יגדילו את הסיכוי שלנו (הם גורמות לסופר ביוץ עם הרבה יותר זקיקים) אבל זה הגוף שלי והיו לי בעבר תופעות לוואי לא נעימות.

עדיין לא החלטתי וצריכה להחליט מהר כי אם המחזור הזה נכשל אז בקרוב מגיע מחזור חדש וצריך לדעת מה עושים.

הזמן מלחיץ אותי. אני רק מתעוררת בבוקר וישר חושבת שאין הרבה זמן ושאני חייבת להחליט. אוף איזה לחץ.

*****************************************************************************************

כמו שכבר כתבתי פה לא פעם (או ליתר דיוק קיטרתי פה לא פעם) בזמן האחרון אני מדוכאת ואין לי כח לכלום. אני עושה רק מה שאני ממש חייבת. מתעוררת בבוקר ועושה את הדברים הקבועים שלי. הולכת לישון ועושה את הדברים הקבועים לפני השינה. לפעמים הולכת לשחות. לפעמים מפעילה מכונה. כל השאר זה רק הישרדות. די נגמר לי הכח.

******************************************************************************************

יש לי חברה. א'. נראה לי שהיא החברה האמיתית היחידה שלי. יש המון ידידות אבל היא באמת חברה.

יש משהו שהתחלתי לעזור לה איתו ואז התרסקתי והפסקתי. לא היה לי כח לכלום.

הבטחתי לה שאני אעזור לה היום ולא מצאתי את הכוחות.

לא יפה :( היא ממש צריכה את עזרתי בזה. לא יכולה בלעדיי. והפרנסה שלה תלוייה בזה. ממש ממש לא יפה.

עכשיו אני מתחמקת מההודעות שלה.

עצוב איך שכל דבר הפך לי להיות קשה.

פעם היה לי כיף לעזור לה. פעם הרבה דברים היו כיף.

מקווה מאוד לעזור לה מחר.

******************************************************************************************

ביום ראשון יש לי תור. לרפלקסולוג מומחה לטיפולי פוריות. הבעיה שביום רביעי הרופאה שלי אמרה לי שכדאי לי מאוד לנסות את המעסה הסיני שעובד אצלה ושמומחה בעיסויי רחם.

בעלי חושב שחבל לעשות את שני הדברים במקביל. הוא רוצה שננסה את המעסה של הרופאה ורק אם לא יעזור במשך תקופה נפנה לרפלקסולוגיה.

האמת אני דווקא מסכימה איתו רק מה כבר שישי בלילה והתור ביום ראשון ולא נעים לבטל באותו היום.

טוב אנסה לבטל מחר, אולי יש דרך להשאיר הודעה או משהו...

******************************************************************************************

כתבתי פה אתמול שמיום ראשון אני לא עובדת. כתבתי גם שרוצה לחזור לעבודה ביום ראשון הקרוב. לפתוח את השבוע בטוב.

כתבתי שאני רוצה לנצל את הסופ"ש לתכנון לו"ז העבודה (לקבוע מה עושה מתי) ובכלל לעשות סדר בכל העבודה שהצטברה לי במהלך שבוע ההזנחה.

סופ"ש מורכב מיומיים. יום אחד כבר חלף ולא עשיתי כלום. מקווה שמחר אעשה.

מאוד חשוב לי להתחיל את השבוע החדש טוב וזה אומר גם לעבוד...

******************************************************************************************

בעלי היקר לפעמים אומר דברים שבא לי לשחוט אותו.

למשל היום אמרתי משהו בצחוק על הידיים שלו והוא אמר שהוא מתגעגע לתקופה בה הידיים שלי בישלו.

אוף איתו. אז נכון הייתי טובה במטבח אבל איזה מטבח בראש שלו עכשיו?? עכשיו אין לי חשק לכלום. רק להיכנס להריון.

בהמשך מדברים על משהו אחר ואז הוא בא לי עם יציאה בסגנון של את רואה את כזו חכמה חבל שאת לא עושה עם זה כלום (תואר הכוונה).

פאקינג שיט!!! אתה עד כדי כך לא מבין אותי???? כרגע לא יכולה לחשוב על כלום רק על תינוק. זה לא בשליטתי.

אני נעלבת מכל ההערות האלה. מחוסר ההבנה. הוא אומר את הדברים כאילו זאת החלטה שלי לא לרצות כלום. כאילו אם רק אתאמץ מספיק אצא מהדכאון.

הכי כואב שהוא משתמש בדברים שאני אומרת לו בשיחות נפש שלנו. למשל אני אמרתי לו שכואב לי שרציתי ללמוד והרצון עבר לי. ולא נעים שעכשיו הוא מעלה את זה.

אני עושה לו קצת ברוגז.

לא נורא עד הארוחת ערב כבר משלימים. כרגיל ביוזמתו :)

******************************************************************************************

קצת לפני חמש מדליקים נרות. מדליקה נרות מאז ומתמיד אם כי לא תמיד הקפדתי.

לפני שנים בעת משבר לקחתי על עצמי את ההתחייבות להדליק כל שבוע. מאז אני מקפידה.

אני אומרת את הברכה הקבועה ולפעמים מבקשת כמה דברים. שמעתי שזמן הדלקת נרות זה הזמן לבקש.

ברור שמבקשת רק דבר אחד וברור מה הוא.

******************************************************************************************

לפני כמה ימים לאימא שלי נתפס הגב נורא. היא ממש התעקמה. כאב לי נורא בשבילה.

אתמול הייתי בכותל וביקשתי מאלוהים שיעזר לה. היום פתאום היה שיפור ניכר. 

אלוהים תודה!!! אני כל כך שמחה ואסירת תודה!!! אבל ביקשתי עוד דברים בשבילי. בבקשה תגשים אותם. בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

******************************************************************************************

לפני זמן מה קניתי קקטוס קטן. זה היה יום טוב. ועשיתי בדיקת דם. והייתה לי הרגשה ממש טובה. ויצא שלילי.

המצב רוח שלי היה בקאנטים וניסיתי להתעודד וקניתי לי קקטוס.

את הקקטוס צריך להשקות אחת לשבועיים. גם לא ממש להשקות אל לטבול אותו בקערית מים לשעה וחצי.

בזמנו צחקתי עם בעלי שהלוואי והיה כלב כזה שאפשר להאכיל ולהוציא אחת לשבועיים...

היום היה היום שצריך להשקות את הקקטוס. מזל שאימא שלי זכרה וישבה לי על הזנב. אחרת הקקטוס המסכן לא היה שותה. ומה הוא רשם בדכאונות שלי ובזה שאין לי כח לכלום..

אלוהים, מתי התקופה הזו כבר תעבור? מתי אדע ימים טובים יותר???

******************************************************************************************

בערב הייתי לי דווקא שיחה טובה עם בעלי. מאוד מחזקת.

דיברנו בעיקר על המצב הנפשי שלי. אבל גם על הנסיון להרות.

דיברנו המון על הפסיכיאטרית שאימא שלי מסדרת לי. קראנו באינטרנט על פוריות ובעיות נפשיות.

סך הכל היה ערב טוב. ערב כיף.

בעלי משום מה ממש אופטימי לגבי הסיני שעושה עיסוי רחם. הוא בטוח שממנו תבוא הישועה. הוא אפילו הצליח להדביק אותי באופטימיות שלו. נתן לי תקווה.

הלוואי הלוואי הלוואי.

******************************************************************************************

בואו נודה על האמת רגע. מאז ומתמיד היו לי בעיות נפשיות. לא ברמות כאלה ובכל זאת. תמיד הייתי דכאונית קצת. וחרדתית קצת. ואובססיבית קצת. ועצבנית קצת. אימא שלי היא גם כל הדברים האלה. רק לא קצת. היא הרבה. ככה שהגנים שלי בהחלט לא משהו.

תמיד היה לי קשה. מה גם שיש לי גם הפרעות קשב וריכוז. תמיד מה שהלך לאחרים בקלות אני התאמצתי עבורו. תמיד מה שאחרים לקחו בקלות אני נשברתי בעקבותו.

אחרי ה IVF שכמעט הביא למותי נשברתי.

פתאום הדכאון השתלט עלי. והחרדות. והאובססיביות. והעצבנות. ובעלי מההתחלה רצה שאלך לפסיכיאטר ולא רציתי. הייתי בטוחה שזה נורמאלי לאור כל מה שאני עוברת. הייתי בטוחה שאוטוטו נהיה הורים וכל זה לא יהיה יותר מזכרון רע.

אבל לאחרונה (כחמישה חודשים ארחי סאגת הIVF) הבנתי שבעלי צדק. הבנתי שבינתיים אני לא חיה ואין לדעת עד מתי כל עניין הפוריות הזה ימשך. הבנתי שכואב לי. שכל יום כואב לי. הבנתי שכנראה התחושות שיש לי הן לא נורמאליות. הן מוגזמות. והבנתי שאני צריכה עזרה. 

ולכו תדעו אולי זה הכל לטובה. אולי פסיכיאטר יוכל לעזור לי. ואז כל התקופה הזו תעבור בפחות סבל (לא ביותר קלות כי כלום פה לא קל). ופחות חרדות. ואולי רק אולי כשחלומי יתגשם כשאני אהרה ואלד אני אהיה בן אדם משופצר בזכות הטיפול. אולי זה משהו שהייתי צריכה שנים. אולי זו דרכו של האל להביא אותי לטיפול נפשי. הרי גם לפני בעיות הפוריות היו לי בעיות אחרות. וקשיים. וכאב לי. נכון שבהשוואה למה שאני עוברת היום זה כלום אבל בכל זאת.

אולי עוד הכל לטובה.

הרי ידוע שנסתרות דרכי האל.

******************************************************************************************

וזה טוב שדרכי האל נסתרות. זה משאיר מקום לתקווה. 

ואני מאמינה. מאמינה באלוהים. מאמינה שיהיה טוב.

כן זהו רגע נדיר אבל אני (למרבה ההפתעה) אופטימית (תודות לערב שלם של שיחת נפש עם בעלי)

מעניין מתי אתרסק שוב...