החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

אז כמו שכתבתי פה אתמול אמש הייתה לי דרמה לא קטנה.

לפני שהלכתי לישון הוצאת עדשות ועדשה אחת נעלמה.

בערך כמו המטוס המלזי (למרות שלא יפה להגיד את זה אפילו בצחוק, אין בזה שום דבר מצחיק).

לא הבנתי אם היא התחבאה בעין או הלכה לה לטייל ברחבי הבית.

באמצע הלילה (ובזכות המצאה מדהימה שנקראת אינטרנט) קבעתי לי תור לרופא עיינים שלי ל12 בצהריים.

היום היה מרצון בירושלים.

באזור הבית שלי ובאזור הרופא.

בדקתי בוויז וראיתי שיהיו רחובות פתוחים.

כלומר לא בעיה להגיע לרופא במונית.

התכנון (המושלם שלי) קבע שאני אקום בתשע ואצא בעשר וחצי ועוד אספיק לקנות מיקסר לעוגה שאני רוצה להכין היום.

בשעה שמונה בבוקר צלצל הטלפון שלי.

מי זה החוצפן שמרשה לעצמו לצלצל לפני שצלצל השעון המעורר שלי???

זאת המזכירה של רופא העיניים.

לרגע אני נבהלת אולי בגלל המרתון הרופא לא עובד????

המזכירה אומרת שבגלל המרתון הרופא עובד רק עד 10 ואם אני רוצה אני יכולה לבוא בעשרה לעשר.

אני מסכימה.

חשוב לי שתעלומת העדה הסוררת תיפתר היום.

אז תכנונים לחוד ומציאות לחוד.

אני קמה להתארגן...

******************************************************************************************

אני שוב בודקת בוויז שהכל בסדר עם התנועה.

אפילו בודקת כמה זמן יקח המסלול הכי ארוך (ליתר בטחון).

כדי לא לאחר (כי אני האחרונה) אני לוקחת עוד קצת זמן ספייר.

אני מנסה להזמין מונית דרך גט טקסי ואין מוניות באזור.

קורה.

מוזר אבל קורה.

אני מתקשרת לתחנת המוניות שלי ומסתבר שהכל חסום.

הפקיד לא יודע מה אומר לי הוויז אבל הוא יודע שכל הרחובות לידי וליד המרפאה חסומים.

בצעד ילדותי אני אומרת לו שאני חייבת להגיע לרופא.

כאילו שזה משנה.

בצעד עוד יותר ילדותי אני מציעה לשלם כפול.

הפקיד אומר לי שאין ברירה ואם הרופא כל כך חשוב לי כדאי שאצעד עד אליו.

אם הוא לא היה אומר אז זה הייתי כנראה מבטלת את התור ומתבאסת.

אבל עצם זה שהוא העלה את האפשרות הזאת החלטתי לבדוק אם זה אפשרי.

בודקת באפליקציית הג'י פי אס של אורנג' כמה זמן יקח לי להגיע ברגל.

זה דבר גדול שיש שם גם מסלולים להולכי רגל.

25 דקות.

אם אצא עכשיו אבל ממש עכשיו אולי אולי אספיק להגיע.

אני מחליטה לנסות.

אולי בכלל יתמזל מזלי ואני אתפוס מונית בחוץ.

כן, שוב תוכניות לחוד ומעשים לחוד...

******************************************************************************************

רק כשאני יוצאת החוצה אני קולטת כמה מפגרת בטח נשמעתי בשיחה עם הפקיד מתחנת המוניות.

הכל אבל הכל חסום.

אין אפילו רכב אחד בכביש.

זה ממש כמו יום כיפור.

אני מתחילה לצעוד.

וכאן המקום להודות למגפיים הסופר נוחים של קסטרו ולג'י פי אס הדי מדוייק של אורנג' (לא היה לי צל צילו של מושג איך להגיע לרופא ואיפה הוא בכלל נמצא).

אחרי כמה דקות של הליכה התקוות שלי לתפוס מונית מתפוגגות.

אין מכוניות בכבישים.

אגב הג'י פי אס של אורנג' אומר לך מתי תגיעי ליעד וזה נורא עזר לי.

ככה ראיתי שאני מספיקה ולא נלחצתי ולא רצתי.

זה לא אומר שלא הגעתי לשם מזיעה ומתנשפת.

אם אני הייתי רואה את עצמי מהצד כשנכנסתי למרפאה הייתי בטוחה שזאתי באה לקרדיולוג....

******************************************************************************************

בחדר ההמתנה במרפאה (המאוד נעימה) יש אקווריום ענקי.

יש גם אישה שמברברת בפלאפון בלי סוף למרות השלט שמבקש לא לדבר בפלאפונים בחדר ההמתנה.

אני מסתכלת על הדגים.

שוחים להם.

אוכלים להם.

אחד עשה משהו שדמה להקאה.

ואני חושבת מה הם יודעים?

מה הם מבינים?

בעולם שלהם אין בעיות פוריות.

בעולם שלהם הכל הרבה יותר קל.

ולרגע אני מקנאה.

אבל רק לרגע.

בחיים לא הייתי בוחרת להיות דג.

בחיים לא הייתי מוכנה להתחלף איתם.

******************************************************************************************

הרופא היה ממש נחמד.

ממש!

זאת הפעם השלישית שלי אצלו.

בפעם הראשונה הוא היה מקסים.

בפעם השנייה ממש ממש לא.

לכן קצת חששתי היום.

הוא עשה לי בדיקה מקיפה ביותר.

ובסופה פסק שהוא לא מוצא את המטוס המלזי הנעלם (שוב סליחה על הציניות).

הוא אמר שטוב שבאתי כי לפעמים העדשה מתחבאת לה איפשהו בעין.

שמחתי שהוא אמר את זה.

לא הייתי רוצה לחשוב שעשיתי את כל ההליכה הזאת לחינם.

סתם כי אני היסטרית...

******************************************************************************************

אחרי שהבנתי שאין מצב לתחבורה היום התחלתי לחשוב מה אעשה עם המיקסר.

כל כך התעייפתי מההליכה לרופא שהדבר האחרון שבא לי לעשות זה לצעוד עכשיו 40 דקות למרכז העיר לקנות מיקסר ואז עוד איזה 20 דקות לבית.

בא או לא בא אבל זה מה שתכננתי לעשות.

למזלי הרב אלוהים בא לעזרי.

ממש מול הרופא ראיתי חנות של כל מיני מותגים של מוצרי חשמל.

איזה מזל.

אני הולכת לשם ומגלה שזאת בסך הכל חנות צילום.

כל כך מתאכזבת.

מסתכלת איזה חנויות יש באזור.

יש טמבור.

לא נראה לי שיש מיקסרים בטמבור.

אבל על השלט כתוב מוצרי חשמל.

נכנסת.

שואלת.

הללויה יש.

ואפילו שני דגמים.

פנסוניק ובוש.

קונה את של בוש.

למרות שהוא יותר יקר.

260.

ההוא שתכננתי לקנות בעיר עלה 200.

אבל זה בסדר חסכתי לא מעט על מוניות היום...

******************************************************************************************

בדרך חזרה אני הולכת קצת לאיבוד.

זה לא ממש אני זה יותר הג'י פי אס שנתקע.

אני נאלצת לאתחל אותו שוב ושוב וזה לא נורא רק שכל פעם הוא אומר בקל רם "טוען מסלול" ואנשים מסתכלים עלי.

אחר כך אני משתיקה אותו.

הדרך חזור היא קצת יותר ארוכה וקשה.

גם כי התבלבלתי קצת וגם כי כבר נהיה יותר חם.

אני הולכת ברחובות שבהם רצים רצי המרתון.

הם רצים אלוהים יודע איזה מרחק ואני נראת יותר שפוכה מהם.

הם בטוח פחות עייפים ממני.

לא יאומן.

אני ממש עם הלשון בחוץ.

חייבת ספורט.

חייבת דיאטה.

דבר אחד טוב יצא לי מכל ההליכה הזאת.

הפסיכיאטרית שלי אומרת שאני חייבת לעשות הליכות.

אז הנה עשיתי.

וואחד הליכה.

היו רגעים בהם היה נדמה לי שהפסיכיאטרית שלי ארגנה את המרתון הזה רק כדי לגרום לי לעשות כמה צעדים.

הרבה מאוד צעדים...

******************************************************************************************

בסך הכל ההליכה הזאת דווקא הייתה נחמדה לי.

הכרתי קצת יותר לעומק את השכונה שלי ואת השכונות הסמוכות לה.

ראיתי המון פארקים יפים עם אימהות עם גלות.

מצד אחד זה עצוב מצד שני עכשיו אדע לאן ללכת עם הילד שבטוח יהיה לי מתישהו.

באחד הגנים ראיתי נדנדות.

אני חולה על נדנדות.

לפני שנתיים פלוס אני ובעלי יצאנו לעשות סיבוב בשכונה.

ראיתי נדנדה וישר זינקתי עליה.

וזה היה אז (כשאני על הנדנדה) שאני והוא החלטנו שאנחנו רוצים להתחיל לנסות להיכנס להריון.

נורא התחשק לי להתנדנד גם היום אבל פחדתי שאפרוץ בבכי.

מי יכל לדעת אז ששנתיים מאוחר יותר זה עדיין לא יצליח לנו.

למראת זאת ממש נהניתי מהטיול.

אני לאט לאט יוצאת מהדיכאון ושוב מתחילה להנות מהחיים.

היה מאוד יפה לראות את הרצים מגיעים לנקודות ביניים ואת הקהל שמריע להם.

פעם ראשונה שממש ראיתי ככה מרתון.

בדרך כלל אני הייתי סתם מתעצבנת על הכבישים החסומים ונשארת בבית.

שמחה שהחלטתי ללכת לרופא למרות שלא היו מוניות.

אם לא השרירים שלי שממש נתפסו לקראת הערב זה בכלל יכל להיות מושלם...

******************************************************************************************

כשאני חוזרת הביתה איכשהו השיחה שלי ושל בעלי מתגלגלת למשקל שלי.

זה מפריע לו.

הוא גם חושב שזה מעכב את הכניסה שלנו להריון.

אני כבר איזה חצי שנה לא נשקלתח.

מאז אותי אי וי אף כושל כששהכל הפסיק לעניין אותי.

זה לא רק בעלי שזה מפריע לו.

גם לי לא כיף להסתכל במראה.

זאת אני שהג'ינס ושאר הבגדים לוחצים לה.

אנחנו עושים שיחה ממש ממש טובה על העניין הזה.

ומחליטים שכרגע זה לא זמן לדיאטה.

אבל זה בהחלט זמן ללאכול קצת יותר חכם.

אנחנו בונים לי תפריט יומי מסודר (היה לי כבר משהו בראש).

אני מחליטה שאני אתחיל מיום שני הקרוב (יום ראשון אקנה מצרכים).

מחליטה גם שאתחיל לעשות הליכות.

כל יום אמצא לי סיבה לצאת מהבית וללכת לעשות הליכה של חצי שעה או אפילו ארבעים דקות.

ברגע שההחלטה הזאת התקבל התחלתי מיד להרגיש יותר טוב.

אז נכון עכשיו אני שמנה אבל עוד מעט לא אהיה.

ואם זה יזרז את עניין ההיריון אז בכלל...

******************************************************************************************

אחרי שכבר סיימנו לדבר על עניין הדיאטה פתאום בעלי אומר "למה שלא תלכי עכשיו לסופר ותקני כל מה שאת צריכה וככה תתחילי ממחר".

למה?

כי אני גמורה מההליכה.

וכבר הייתי היום בסופר אחרי ההליכה.

ואני עייפה.

אבל למרות זאת אני מקימה את עצמי מהספה ויוצאת לסופר.

בא לי נורא כבר להתחיל לרזות.

לעשות משהו עבור עצמי.

ואולי אפילו עבור ההריון הכל כך רצוי...

******************************************************************************************

אם כבר אני יוצא מהבית אז אני מחליטה לקפוץ גם לחנות הצעצועים שליד הבית לקנות טריה למשקל שלי.

אם אני מחליטה לרזות אז אני צריכה לדעת עמה אני שוקלת עכשיו

נמנעתי מקניית הבטריה לא מעט.

פחדתי מהמשקל.

היום הרגשתי חזקה מספיק להתמודד איתו.

חזקה מספיק כדי לבדוק ולהבין עם מה אני מתמודדת.

למרבה המזל הבטרייה שרציתי הייתה במלאי של החנות.

הכל הולך לי חלק.

זה סימן מלמעלה.

ואני אסירת תודה על כל הטוב שיש בחיי...

******************************************************************************************

אחד הדברים שרציתי לקנות בסופר היה סוכרזית.

כתבתי פה כבר על כשלון הסטיויה שלי.

וסוכר לא הולך טוב עם המושג "אכילה נכונה".

וסוכרזית זה לא בריא.

ושתיה לא ממותקת זה לא אופציה.

וכשאני נגשת למדף הסוכרזית בסופר מה רואות שם עיניי?

סטיויה של חברה אחרת.

ולא בטיפות אלא בשקיות.

והרבה יותר זול.

וזאת החברה שאני כל הזמן רואה פרסומות שלה.

מחליטה לקנות.

לתת צ'אנס נוסף לעניין סטיויה.

אולי כי אין לי הרבה בררות.

סוכר משמין.

סוכרזית לא בריא.

ושתיה לא מתוקה זה פויה.

מחר אנסה אותה.

מקווה לא להתאכזב.

מקווה שלא אאלץ לעבור לסוכרזית (סטיויה זה ממתיק טבעי)...

******************************************************************************************

כבר כתבתי פה על כך שאני לא מרוצה מתוצאות החלקה.

הבעיה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה.

זאת הייתה החלקה עדינה והיא השאירה אותי עם תלתלים ועם שער נפוח.

יש החלקה יותר חזקה אבל מפחדת שהשער יהיה ממש קרשים אני לא אוהבת את זה.

לא יודעת מה לעשות.

מה גם שעכשיו אני אצטרך לשלם על ההחלקה החדשה (אם אבחר בה) כי זאת אני שבחרתי בהחלקה העדינה.

בסוף החלטתי שאני כנראה רוצה להחליק את זה עוד.

איך כמה ולמה זה אני כבר אדבר עם הספר.

כבר יומיים שאני רוצה להרים טלפון ולקבוע תור אבל משהו עוצר בעדי.

היום סוף סוף קבעתי תור ליום שלישי.

אבן ירדה לי מהלב.כי החלטתי מה הכיוון.

להחליק עוד.

אבן זה קצת מוגזם אבל בכל זאת...

******************************************************************************************

אחרי השיחת טלפון לספר אני ניגש למלאכת הכנת העוגה.

אנחנו לא באמת צריכים עוגה.

ואני לא באמת יודעת לעשות עוגה.

אבל פתאום התחשק לי.

זאת עוגת שוקולד ריבת חלב.

ואני מתייחסת לזה כריפוי בעיסוק.

כמשהו ששיסיח את דעתי.

שיעביר לי את הזמן.

ומשהו שיהיה לי כיף לעשות.

יש כאלה שעושות פאזלים בתור ריפוי בעיסוק לי התחשק לעשות עוגה.

ואם בסוף עוד יצא טעים ואכילאז בכלל הרווחתי...

******************************************************************************************

לעוגה שאני מכינה יש שלושה שלבים.

שלב שכבת הבסיס (שוקולד ופתי בר)

שלב האמצע (ריבת חלב)

ושלב הציפוי.

בין השלב השני לשלב השלישי העוגה צריכה לנוח במקפיא שעה.

אני מחליטה לנצל את השעה הזאת ולקפוץ לבריכה לשחות.

כן למרות שזה יום שישי ובטח יהיו שם מלא ילדים.

היום אני נורא יעילה פעילה.

וזה כיף לי.

אחרי חודשים של דיכאון ורביצה מתמשכת על הספה זה פשחוט תענוג.

צריך דיכאון ממש קשה כדי להעריך את כל הדברים הקטנים האלה...

******************************************************************************************

כשאני חוזרת מהבריכה ושניה לפני שאני ניגשת למלאכת ציפוי העוגה אני יורדת למחסן.

מחפשת אתהמשקל שלי.

מוצאת.

די מהר להפתעתי.

נשקלת.

וואי ואי וואי.

76.6.

תמיד הייתי 57.

אחרכך עליתי ל64 - 65.

בעקבות הדיכאון שהלווה לחוסר היכול להרות עליתי עוד.

לפני שנכנסתי לאיי וי אף שקלי בסביבות ה73.

ועכשיו שוקלת יותר.

עצוב לי.

אבל זה טוב להסתכל למציאות בעיניים.

יאללה ממחר דיאטה.

או ליתר דיוק אכילה נכונה.

היעד שלי הוא כמעט 20 קילו.

רוצה להשיג את זה בעשרה חודשים.

אבל נראה מה יהיה.

תכנונים לחוד ומציאות לחוד.

וחוץ מזה אני בכלל מקווה שאיזה הריון קטן וחמוד יתקע לי את הדיאטה.

ועד אז שיהיה לי בהצלחה...

******************************************************************************************

אז אתמול החליפו בויילר.

ועדיין לא היה מספיק מים חמים והיום זה עוד יותר גרוע.

הדלקתי אותו 40 דקות.

נכנסתי להתקלח בלי לכבות אותו.

שש דקות המים הפכו לפושרים.

עוד דקה וחצי לקרים.

האינסטלטור מנסה לשכנע אותי לשמונה דקות של מים חמים זה הנורמה.

האומנם???

אם כן זה ממש תת תנאים.

אני אוהבת לקחת את הזמן שלי במקלחת.

להירגע בכיף.

לא להיות בפאניקה שעוד רגע לא יהיה מים.

ביום ראשון יבוא אינסטלטור אחר.

חבר שלו.

נראה מה הוא יגיד...

******************************************************************************************

אחרי הבריכה אני מסיימת עם העוגה.

להגיד שיצא יפה?

לא.

יצא סביר.

אבל זה בסדר. אני רק לומדת.

וחוץ מזה זה רפוי בעיסוק והעיקר שנהיניתי.

לגבי עניין הטעם נבדוק מחר.

אימא שלי ובעלי אופטימיים.

דבר אחד אפשר להגיד בוודאות היה ים של כלים מלוכלכים.

ים.

ולמרות המראה הלא ממש מדהים והטונה כלים שישי הבא אני מתכוונת להכין עוד עוגה.

כיף לי תהליך היצירה הזה...

******************************************************************************************

אחרי הדלקת הנרות בעלי ואני הולכים לארוחת ערב אצל אבא שלי.

הוא שותה יותר מידי.

משתכר ופורש לישון.

אני ובעלי נשארים בסלון לבד.

הזוי.

אבל נחמד לנו ביחד.

כל מה שאנחנו צריכים זה אחד את השני.

העיקר אבא שלי הכין אוכל מעולה!!!

******************************************************************************************

לי ולבעלי יש חסכונות.

תודה לאל!

לא רבים אבל יש.

משתדלים מאוד (אם כי לא מצליחים) לחיות בלי לקחת מהחסכונות.

מידי פעם אנחנו חורגים.

כלומר אני חורגת.

ובעלי לא אוהב את זה.

ושוב חרגתי גם בכטיס אשראי וגם במשיכת מזומנים.

ואחרי שאבא שלי התקפל לישון בלב די כבד דיברתי איתו על כך ש"שוב פעם היית ילדה רעה".

לדהמתי הוא היה מאוד רגוע.

אמר רק שהוא רוצה לשלהבא אני אשתדל שזה לא יקרה אבל עכשיו ניקח מהחסכונות והכל בסדר.

אני כבר כמה זמן רציתי לדבר איתו על זה אבל לא רציתי לריב.

בחיים לא יכלתי לדמיין שהוא יגיב בכזה רוע.

אלוהים איך זכיתי באוצר הזה???

אני חושבת שהתגובה שלו הייתה כזאת רגועה כי כרגע הוא נורא שמח  מזה שאני יוצאת מהדיכאון שלי ושאישתו חוזרת אליו ונראה לי שהקטע הכספי פחות חשוב לו.

או שהוא פשוט מנסה להתחשב במצב הנפשי הרעוע שלי ולוותר לי.

כך או כך התגובה שלו ריגשה אותי עד דמעות...

******************************************************************************************

היום הייתי באתר של קסטרו.

ובעלי שכל כך התלהב מהמגפיים שלי ביקש לראות איזה נעליים לגברים.

הוא ראה שם נעל אחת שהוא ממש התאהב בה.

קניתי לו אותה מתנה.

מגיע לו.

אחרי שקניתי לעצמי המון גם לא מגיע.

ובטח אחרי שהוא היה איתי כל כך בסדר מקודם.

אז כן לעשות קניות אחרי שיחת "מה עושים ם המינוס" זה לא רעיון טוב אבל בעלי שמח.

ולזה אין מחיר.

וחוץ מזה ממחר אני מתכוונת להיות ילדה טובה ולבקשתו של בעלי אני אעשה רישום של כל ההוצאות שלי במטרה לעשות קצת סדר בדברים ולראות על מה הולך הכסף...

******************************************************************************************

פעם הייתי טיפוס ששמח לעזור.

ואז גיליתי שאני לא מצליחה להיכנס להריון.

ופתאום כל בקשת עזרה עצבנה אותי.

קודם כל זה כאילו לכם יש ילדים לי לא עזבו אותי בשקט

מה אתם לא ראים שרע לי?

וחוץ מזה רציתי שלאחרים יהיה רע כמו שלי רע

ולא רציתי שבזכותי ובזכות העזרה שלי יהיה להם טוב.

לאחרונה אני חוזרת לעצמי.

בעלי ביקש ממני לעשות משהו (גרפיקה) עבור חבר שלו ואני הסכמתי בכיף.

עשיתי את זה בסבבה...

******************************************************************************************

בערב בעלי הולך לעיסוקיו ואני נשארת אצל אבא שלי.

זה האחרון מתעורר ומקפיץ אותי הביתה.

בדרך כמעט תאונה.

לא יודעת אם זה קשור לזה שהוא שתה לפני שהוא הלך לישון.

דבר אחד בטוח אני חייבת להפסיק לנסוע איתו כשהוא שתוי...

******************************************************************************************

בשעות הערב היו לי התכווצויות בבטן.

בלילה כאבי בטן של לפני מחזור.

אוף.

נראה לי גם החודש זה לא הצליח...

******************************************************************************************

היום קמתי מוקדם.

ב 8.

עבור מישהי שינה עד שתיים שלוש זה השג.

והאמת אהבתי את זה.

הספקתי המון!!!!

אני מפסידה הרבה כשאני ישנה עד מאוחר.

צריכה להפוך את זה להרגל.

רוצה להפוך את זה להרגל...