החיים בצל טיפולי הפוריות (האלטרנטיביים)

אז אתמול בערב סוף סוף טעמתי את העוגה שהכנתי ביום שישי.

כתבתי פה כבר שהמראה שלה לא היה מדהים.

אז סלחו לי על הביטוי אבל מבחינת הטעם העוגה יצאה בת זונה.

פשוט ככה.

טעים ברמות שאין לתאר.

וזה לא שאני משבחת את עצמי בדרך כלל אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי.

תמיד מחפשת מה לא בסדר.

מאוד פרפקציוניסטית כשזה נוגע לדברים שאני עושה.

והפעם מבחינת הטעם לא היה אפילו למה להיטפל.

המנקה הייתה פה היום.

החלטתי להעיז ולהציע לה פרוסת עוגה.

למה להעיז?

כי בדרך כלל אני עושה הכל אבל הכל כדי להימנע מביקורת אפשרית.

היום הייתי כל כך בטוחה שאין מצב שמישהו לא יאהב את העוגה הזאת שהחלטתי להסתכן.

כמובן שהיא מאוד אהבה את העוגה.

איזה כיף.

גם בעלי טעם מהעוגה אתמול בלילה ואמר שיצא טוב והוא גם אכל היום בבוקר.

אבא שלי גם אכל היום בבוקר ואמר בעלי שיצא פצצה.

אז נכון שמלכתחילה עשיתי את זה כמעין ריפוי בעיסוק.

אבל אם על הדרך יוצא טוב ומקבלים מחמאות אז למה לא?

אגב מרוב התלהבות כבר החלטתי איזו עוגה אני עושה נקסט.

עוגת שוקלד פשוטה.

הלכתי במיוחד לסופר וקניתי פודינג.

ועל הקופסה היה המתכון.

הפם זה יהיה קצת יותר מורכב כי הפעם העוגה תכלול זמני אפייה.

מאמינה שאצליח להסתדר.

וגם אם אלא אז זה רק ריפוי בעיסוק :)

עכשיו מחכה כבר לשישי...

******************************************************************************************

לבעלי היה היום תור לרופא שיניים.

לעקירת שתי שיניים.

הוא פחד.

וואי כמה שהוא פחד.

כבר מהבוקר רצה לקחת כדור הרגעה אבל לא לקח כי פחד שאסור.

כשלבעלי נודע שהוא צריך לבצע עקירה שהרופאה שלו לא יכולה לבצע הוא קיבל הפניה לכירורג.

היה שם לפני שבוע.

לא אהב את המקום.

כמעט התעלף שם.

את המקום הנוכחי אני מצאתי לו.

דאגתי קצת.

כי מה אם המקום או הרופא לא יהיו טובים אז האשמה תיפול עליץ

בסוף יצא "מאה אחוז" כהגדרתו של בעלי.

הוא מבסוט לגמרי.

גם מזה שזה מאחוריו וגם מזה שעבר בצורה חלקה.

גם אני הרגשתי הקלה מזה שהכל בסדר וגם מזה שהמקום שבחרתי לו הוא טוב.

לא רציתי להרגיש אשמה.

אגב המקום זה בבית חולים משגב לדך בירושלים.

אחרי ההרדמה הקול של בעלי היה ממש מוזר ומעצבן.

הוא דיבר בצורה מוזרה.

לא יכלתי לחכות לרגע שההרדמה תתפוגג לה כבר...

******************************************************************************************

בבוקר איך שקמתי הלכתי לעשות פיפי.

וישר בדקתי האם המחזור הגיע.

לא.

ואז נזכרתי שבין כל בדיקות הדם שאני עושה היום (לראומטולוג, לפרופסור שלי, לאף אוזן גרון) אני עושה גם בטא.

ונהיה לי קווץ' בפנים.

נבהלתי.

נהיה לי מין מחנק שכזה.

והתחלתי לחשוב איך אני הולכת לספר לבעלי על השלילי.

ממש הרצתי תסריטים בראש.

ואז מיד עצרתי את עצמי והכרחתי את עצמי לחשוב חיובי.

וחיובי בלבד.

בתקווה שבדיקת ההריון תהיה גם חיובית.

******************************************************************************************

לשמחתי הקווץ' בבטן די מהר התחלף בשמחה.

נשקלתי וגיליתי שהורדתי 800 גרם.

אני יודעת שבהתחלה כל המשקל ההכי עודף יורד מהר אבל אני מעדיפה לחשוב שזה בזכות ההליכות שעושה ובזכות זה שאוכלת נכון.

אתמול לפני השינה אכלתי פרוסת עוגה די גדולה (אני הכנתי אותה אז מה אני לא אוכל?).

חששתי להישקל בבוקר והמשקל לגמרי הפתיע אותי.

אגב כן אני יודעת שאסור להישקל כל יום אבל הסקרנות הורגת אותי.

קצת כמו הבנות שלא מתאפקות ועושות בדיקה ביתית עוד לפני הבטא.

ברור לי שאני אתייחס רק לשקילה השבועית אבל בשביל הסקרנואפשר גם להישקל כל יום...

******************************************************************************************

אני מתארגנת מהר ויש לי קצת זמן פנוי לפני שאני צריכה לצאת לבדיקות הדם.

אני מחליטה לנסות את מסיר השער החשמלי החדש שקניתי של בראון.

וואלה הוא טוב.

יש לי את הדגם הקודם.

זה יותר טוב.

אני ממש שמחה שהשקעתי עליו את 900 שקל שהוא עלה.

פעולת ההסרה הייתה פשוטה לא כואבת ובעיקר מהירה.

פעולה שעבורי היא נורא מעצבנת הייתה בהחלט נסבלת.

איזה כיף שלא התאכזבתי מהמכשיר..

******************************************************************************************

בסביבות תשע בבוקר התחילה ההמתנה מורטת העצבים.

זהו הדם נלקח ועכשיו צריך רק לחכות.

בזמן שחיכיתי לתור שלי ללקיחת הדם קראתי תהילים.

אני אף פעם בעבר לא עשיתי את זה.

מעולם לא קראתי תהילים.

התחלתי לעשות את זה רק לאחרונה כשהצטרפתי לסבב התהילים בפורום פוריות בתפוז.

והקריאה הזאת מחזקת אותי.

מחזקת את הקשר שלי עם אלוהים.

נותנת לי להרגיש שיש מי ששומע.

הקריאה הזאת עושה לי ממש ממש טוב.

למרות שזה הכי לא אני...

******************************************************************************************

אחרי הבדיקות דם הייתי צריכה ללכת לבנק להפקיד כסף.

בדרך כלל זה אבא שלי שמטפל לי בכל הדברים האלה אבל הפעם החלטתי שאני אעשה את זה.

החלטתי כך משתי סיבות:

1. זה יעביר לי את הזמן עד לתוצאות בדיקות הדם.

2. ההליכה לבנק הלוך וחזור זה סוג של ספורט ואני מעדיפה לעשות הליכה עם מטרה (בנק למשל) מאשר סתם בלי מטרה רק למען ההליכה.

אני מחפשת באינטרנט כדי לבדוק אם הסניף שהכי קרוב אלי פתוח בימי ראשון.

אני מגלה שמזמן לא הלכתי לבנק.

הסניף נסגר לפני שנה וחצי.

אני מוצאת סניף אחר ליד אימא שלי וגם במרחק הליכה ממני.

הולכת.

מבינה למה הארנונה שאימא שלי משלמת היא בשמיים.

זו שכונה מדהימה ומטופחת.

תענוג.

היא כל כך קרובה אלי, ממש צמודה, ומעולם לא טיילתי בה.

אני מגיעה לבנק.

מגלה שהסניף סגור בימי ראשון. 

כל כך התבלבלתי מזה שהסניף הרגיל שלי נזכר ששכחתי לבדוק אם הסניף הזה עובד ביום ראשון.

אני חושבת על האופציות שיש לי.

או לחזור הביתה וללכת להפקיד מחר.

או ללכת לסניף אחר.

מחליטה ללכת לסניף אחר.

זה הכל לטובה זה הכל מלמעלה.

ככה אלוהים דואג לזה שאני אעשה הרבה הליכה (יצא לי כמעט שעה).

ככה אלוהים גם דואג למלא לי את הזמן עד הבטא.

בדרך לסניף האחר אני מזיעה.

חום אימים בחוץ.

ואני מתנשפת.

לי עם הריאות והלב שלי זה לא פשוט.

במיוחד עם המשקל העודף שאני סוחבת עלי.

בכל הטיול הזה שלי אני שוב נעזרת בג'י פי אס של אורנג'.

מה הייתי עושה בלעדיו.

בדרך לבנק אני עושה לעצמי כל מיני סימנים.

הנה בחור שרץ לתפוס אוטובוס.

אין מצב שהוא יספיק אבל אם כן זה אומר שהבטא תהיה חיובית.

הוא רץ רץ רץ.

איזה מתח.

הוא מספיק.

איזה כיף

אני יודעת שזה טפשי אבל זה עוזר לי.

הטיולים האלה שאני עושה ברגל פעם הייתי נוסעת במוניות.

וחוץ מהספורט שאני עושה ושגורם לי להרגיש טוב עם עצמי זה גם עושה הרגשה נעימה לדעת שאני חוסכת קצת כסף בזה שלא לוקחת מונית...

******************************************************************************************

בעלי הוא האהבה הראשונה שלי.

האהבה האמיתית שלי.

החבר הכי טוב שלי.

האיש הכי יקר לי והכי קרוב אלי בעולם.

אבל י' הוא הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים.

אני והוא היינו ביחד חצי שנה.

זה נגמר כי התאהבתי בו.

הוא רצה רק קשר חברות לא מחייב.

ולמרות שאני אוהבת את בעלי עם כל הלב והנשמה שלי, באמת, לפעמים אני נזכרת בי'.

במיוחד כי נשארנו ידידים אנחנו שומרים על קשר.

זה מוזר.

חשבתי שאחרי שנפרד הוא יעלם מחיי כי לתפיסתי הוא רצה רק סקס.

אבל דווקא נשארנו בקשר.

היום תוך כדי שאני הולכת מהבנק הסגור לבנק הפתוח וכשאני כולי מתנשפת ונחנקת פתאום אני רואה את י'.

מזמן לא התראינו.

אין לו מושג מה עובר עלי. 

אני רואה אותו חצי דקה לפני שהוא רואה אותי.

אני מנסה להימלט אבל תנועת מכוניות ערה מידי מונעת זאת ממני.

ברגע שאני רואה אותו הקוצר נשימה שלי מחריף.

אני בקושי נושמת.

כלי פרועה ומזיעה.

אני לא מצליחה לדבר כי אין לי אוויר.

הוא שואל לאנן אני הולכת אני מתנשמת ואומרת שלבנק.

הוא שואל ללאומי?

אני מנענעת את הראש לשלילה.

כמו ילדה דפוקה.

הוא שואל מה שלומי ואני מגמגמת שטוב ונחנקת שוב.

אפילו לא שואלת מה שלומו.

הוא מחזיק לי את היד ואומר שנדבר שצריך ללכת כי יצא רק לרגע מהמשרד.

הוא הולך.

אני כולי רועדת.

הדופק שלי מרקיע שחקים.

אני בקושי מצליחה להמשיך ללכת לבנק.

אני בטוחה שעכשיו הוא מרגיש טוב שאז נפרדתי ממנו.

שהוא ניצל מפסיכית מוזרה שכמותי.

באמת בראייה מהצד ההתנהלות שלי הייתה הזוייה.

הוא הרי לא יודע שאני סובלת מבעיות בלב ובריאות ומקוצר נשימה.

אני בודקת את הפלאפון שלי כל רגע.

אולי הוא שלח הודעה.

אני רוצה לדבר איתו.

לא רוצה שהפגישה הזאת זה יהיה הדבר האחרון שקורה איתנו.

אני כמו נערה מאוהבת למרות שאני כבר לא מאוהבת בו.

הוא היה הרבה מעבר למה שיכלתי להשיג והשגתי אותו.

ותמיד הרגשתי שהוא משהו מדהים ומיוחד.

ורציתי להיות שווה אותו.

ואני מרגישה ככה גם עכשיו.

לא במובן של אהבה אלא במובן של אכפת לי מה הוא חושב עלי ושאני לא רוצה לצאת דפוקה בעיניו.

אני בקושי מגיעה לבנק.

בקושי מסיימת שם את ענייני.

אני לא הולכת.

אני יושבת בבנק עוד דקות ארוכות מנסה להתאושש.

בסוף הוא שולח הודעה ושואל אם נבהלתי ממנו.

אני מנסה להסביר לו שהיה לי קוצר נשימה מההליכה.

לא חושבת שהוא קנה את זה.

אחר כך בדרכי הביתה מהבנק אני נזכרת איך בבוקר התפללתי שאני לא אשתגע מההמתנה לבטא שאני אצליח להעסיק את עצמי.

והנה אלוהים נענה לתפילתי. 

איזה בטא עכשיו?

אני כל כולי עסוקה בי' ובאיך שיצאתי דפוקה בפגישה איתו.

בהמשך היום אני קצת שוכחת מפגישת האימים שלי איתו.

אבל פתאום לפנות ערב זה מכה בי.

זה לא שסתם נפגשתי עם ידיד או עם מכר או לא יודעת מה.

זה גבר שפעם אהבתי יותר מהכל.

זה גבר שפעם היה בתוכי.

ואני יודעת שהיום זה לא אומר הרבה.

כי היום נשים שוכבות עם כמה וכמה גברים במהלך חייהן (וגם אני).

אבל בשבילי זה בכל זאת אומר משהו.

ושעות הערב אני חושבת עליו המון.

מפריע לי שעכשיו הוא בטח תופס ממני פחות.

וכל הודעה שמגיעה מחברה אני מקווה שזה ממנו.

ובסוף יש גם אחת ממנו.

ואני באמת באמת אוהבת את בעלי.

ובחיים בחיים לא הייתי מוותרת על בעלי לא למען י' ולא למען אלף י' ים...

******************************************************************************************

בדרך חזרה מהבנק אני נתקלת ביניב.

מה יש לי היום?

למה אני נתקלת בכל מיני אנשים מפעם?

לאחי יש עסק.

פעם לפני שהתחלתי לעסוק בגרפיקה עבדתי אצל אחי.

גם יניב עבד שם.

היה פלירטוט בלתי פוסק.

ושוב דבר מעבר לזה.

והיום נתקלתי בו ברחוב.

מעניין שמאז שעזבתי את העבודה אצל אחי לא נתקלתי באף אחד מהעובדים אבל ביניב נתקלתי כבר כמ וכמה פעמים.

האמת שהוא זה שתמיד נתקל בי.

קורא בשמי.

אולי אחריםפשוט לא עושים את זה.

איתו דווקא הייתה שיחה טובה.

היא החזירה לי קצת את הבטחון אחרי המפלה עם י'...

******************************************************************************************

כשאני חוזרת מהבנק אני מפנקת את עצמי בארוחת בוקר בריאה ומזינה.

בדיוק לפי התפריט שבניתי.

יוגורט של מיולר במתיקות מעודנת עם חצי כוס ברנפלקס עם צימוקים וחמוציות ועם שתי תותים חתוכים בתוך זה.

היה טעים.

וזה עדיף מכל מיני פיתות עם גבינות משמינות (מה שהייתי עושה פעם)...

******************************************************************************************

אחרי האוכל אני נכנסת לאינטרנט ללמוד קצת על הבי אם איי.

זה מדד מסת גוף או משהו בסגנון.

בקיצור מסתבר שאני בהשמנת יתר.

קיוויתי שאני עולי רק במשקל עודף אבל לא.

אני צריכה לרדת בערך שניים וחצי קילו כדי לרדת לעודף משקל ולא להשמנה.

אחר כך אצטרך להוריד עוד בערך 12 קילו כדי להגיע למשקל תקין.

אני אופטימית.

לאט לאט.

צעד אחרי צעד זה יקרה...

******************************************************************************************

בירושלים נפתח לא מזמן סינמה סיטי.

רציתי יללכת.

אבל לבד לא בא לי.

בעלי עסוק ועייף.

ולקבוע עם אנשים אין לי חשק.

בסופו של דבר החלטתי אתמול שהיום אני אלך לבד.

זה יעביר לי יופי את ההמתנה לבטא.

עדיף מלטפס על קירות בבית.

בשביל שאני לא אשתפן ולא אתחרט הזמנתי עוד אתמול כרטיס לסרט סוף שבוע בפריז.

משהו רומנטי חמוד.

הגעתי לסינמה סיטי והיה בסדר.

סדרך כלל שונאת ללכת למקומות חדשים לבד.

נכנסתי לאולם והייתי היחידה שם.

פחדתי שאני אהיה לגמרי לבד כל הסרט.

לא נעים.

למזלי הגיעו עוד כמה אנשים (פחות מעשר).

תודה לאל זה לא היה מוזר כמו אם הייתי לבד.

ישבתי בשורה מספר 4 ולא היה לי נח.

המושב לא היה נח לצוואר.

הייתי צריכה כל הזמןלהיות עם הראש כלפי מעלה כדי לראות את המסך.

הסרט די שיעמם אותי.

אני לא התחברתי לגיבורים.

בשלב מסויים כבר חיכיתי לרגע שבו הסרט ייגמר.

למרות זאת מבחינתי מה שחשוב זה ש

א. הלכתי לבד למקום חדש וראיתי לבד סרט שרציתי לראות (מי ידע שיהיה רע).

ב. זה העביר לי שעה וחצי באיזי בלי להתחרפן מהבטא.

לפני הסרט קניתי פיוז טי דיאט וחמצוצים.

רציתי פופקורם אבל לטובת הדיאטה וויתרתי.

אחר כך גם חשבתי שהחמצוצים היו די מיותרים.

והאנשם שמסביבי נורא גירו אותי עם הפופקורן.

קיוויתי שתהיה הפסקה שאוכל לקנות אבל לא הייתה.

טוב, אקנה בפעם הבאה.

האמת שמזל שקניתיאת החמצוצים.

פעולת הלעיסה כשאכלתי אותם מנעה ממני להירדם.

גם הסרט היה לא ממש מעניין וגם ישנתי איזה ארבע שעות בלבד בלילה.

מתכון נפלא להירדמות.

אני הלכתי לישון אתמול בסביבות 3 וקמתי ב7.

אני מודה שלמרות החמצוצים כן ניקרתי קצת.

מהבוקר חששתי שזה מה שיקרה

מזל שאף אחד לא ישב ליד ולא ראה את הבושות האלה...

******************************************************************************************

בזמן שחיכיתי לבטא (לפני הסרט אחריו ותוך כדי) אני נורא רציתי להאמין ברופאה שלי.

שהיא יודעת מה היא עושה.

שהפעם זאת הפעם שהכל מסתדר סוף סוף.

וזה לא קל.

מעצבן אותי שהאפליקציה של מאוחדת לא זוכרת לא את שם המשתמש ולא את הססמא וכל פעם צריך להכניס את זה מהתחלה.

ואני בודקת כל עשר דקות אז לכי תכניסי את זה כל פעם מחדש.

כן ענייני בטיחות וזה אבל רחמנות על נשים שמחכות לבטא.

בכלל אני חושבת שהם עשו את זה במיוחד לייאש אותנו שלא נבדוק כל רגע.

בסוף אני מגלה את אמריקה.

הם שולחים לי דיווח למייל כשיש תוצאות אין צורך לבדוק כל רגע.

בהמשך אני בכל זאת בודקת ומגלה שהמייל נשלח לא תמיד וגם כשכן אז באיחור גדול.

מסתבר שלא גיליתי את אמריקה.

השעה שתיים ועדיין אין תוצאות.

למה???

מה האיטיות הזאת????

יש לי עוד מעט תור לראומטולוג ותוצאות עדיין אין.

מגיעה לרופא.

מסתבר שטעיתי.

התור בכלל מחר.

זה לפחות יצא לטובה.
עד מחר כבר בטוח יהיו תוצאות (הכל מאלוהים, הכל לטובה) 

הבדיקה הראשונה שמגיעה היא של הראומטולוג.

וואו איזו הקלה!

אחרי שהיא הייתה לא בסדר הפעם היא בסדר.

לפחות משהו מסתדר.

סיפתח טוב.

בהמשך מגיעות הבדיקות של הרופא אף אוזן גרון.

הכל תקין חוץ מהעובדה שיש לי כנראה זיהו סטרפ בגוף וחוץ מהמשטח גרון שעוד לא מוכן.

אחר כך מגיעה הבדיקה של הפרופסור.

הוא צדק יש שיפור.

עדייןלא תקין אבל שיפור.

וואו איזו הקלה.

נשאר רק הבטא והיא לא רוצה להגיע.

למה???

בסוף היא מגיעה

שלילית.

כלכך קיוויתי שיהיה אחרת.

הרי המאחזור מאחר...

******************************************************************************************

בעלי ואבא שלי התעסקו היוםעם הבויילר.

בדקו.

כנראה שיש מים ל20 דקות.

זה כבר משהו.

נראה שסאגאת הבויילר מתקרבת לסיומה המוצלח.

חבל רק שסאגאת ההריון שלי לא...

******************************************************************************************

אין לי כח ומצב רוח לכלום.

גם לא ללהכין סלט.

מתחילה אבל יוצא רע זורק הכל בעצבים

יורדת למטה לאנג'ל וקונה משם.

מותר לי להתפנק היום.

מותר לי להתפנק תמיד.

לפחות אני לא נשברת באכילה הנכונה שלי...

******************************************************************************************

לאור הכשלון הנוכחי אני מתחילה לחשוב על גונאלF.

למרות כל התופעות לוואי הלא נעימות שלה.

היא עושה לי גלי חום איומים.

בינתיים בררתי בפורום פוריות על דאודורנטים טובים.

אני הרי אצורך איכשהו להתמודד עם זה.

זה ריגש אותי לראות כמה בנות הגיבו וניסו לעזור לי.

זה עוזר לגעת שאת לא לבד.

שיש את מי לשאול ועם מי להתייץ...

******************************************************************************************

בערב פתאום התחלתי לבכות.

לא ממש לבכות ליבב כזה.

שראיתי שמלת הריון ממש יפה שרציתי ועכשיו מה?

כן זה מפגר אני יודעת.

בעלי מנחם אותי.

מבטיח לי שגם אני אזכה לשמלות הריון.

ואני כמו ילדה קטנה מאמינה לו ונרגעת.

******************************************************************************************

אז זהו היה יום קשה.

נפשית ופיזית.

קמתי מוקדם ולא ישנתי הרבה.

אני אוהבת לקום מוקדם.

נמאס לי לישון עד שתיים בצהריים.

מחר אנסה לקום בסביבות שמונה וחצי.

אז נכון היום היה שלילי.

עוד שלילי.

אבל רומא לא נבנתה ביום אחד.

ואני אופטימית.

אני מחלימה לאט לאט.

ואני עושה הליכות.

ואני ארד במשקל.

ומצבי הנפשי משתפר עם כל יום.

אני אופטימית בסוף יהיה בסדר.

בסוף אני אבנה את רומא שלי.

גם אם לא ביום אחד...