אתמול היה יום טוב...בערך. פגשתי מישהי ממש נחמדה וממש אבל ממש יפה, אולי אחת הבחורות הכי יפות שיצא לי להכיר ואני לא מגזים בכלל. רוב היום התכתבנו בהודעות והחלפנו קצת פרטים והיא ממש מצאה חן בעייני! יפה, חכמה, אובת לקרוא המון כמוני והכי מפתיע שמצאתי חן בעייניה גם.
היא החמיאה לי מספר פעמים ועוד אמרה שהיא ממש לא מחלקת מחמאות בדרך כלל, מה שהופך את זה למחמאה בפני עצמה. דיברנו אל תוך הלילה ואז השיחה קבלה כיוון חדש שבאמת לא חשבתי עליו.
היא: תקשיב אני חייבת להיות כנה איתך.
אני: על?
היא: לא מזמן נפרדתי מהאקס שלי ותאכלס אני חושבת שיש לי עדין רגשות כלפיו...אתה באמת בן אדם טוב וכיף לי איתך אבל אני לא חושבת שאני פנויה ריגשית כרגע.
אני: ....

כמובן שאמרתי את הדברים הנכונים בסוף...אמרתי שאני מבין ושלא נפגעתי ושלא איכפת לי שנשאר ידידים...אבל שיקרתי. זה אולי דבילי שנקשרתי כל כך למישהי שאני מכיר אותה פחות מיום שלם אבל אני לא יכול לשלוט על זה מסתבר.
הכי מצחיק שמצבים דומים קרו לי בעבר, הרבה יותר פעמים ממה שהייתי רוצה שזה יקרה. אין לי הרבה ידידות אבל אלה שיש לי כבר זה יותר מדי. אז מה אני עושה איתה? לשמור על קשר ולקוות שהיא "תתפנה רגשית" בקרוב כמו איזה פתטי או להעיף אותה מהחיים שלי ולשכוח ממנה? אני תמיד גרוע בבחירות האלה.

ובנימה חיובית יותר...אלה שיש להם בן/בת זוג. אני מאחל לכם כל טוב ותהנו מזה כל עוד יש לכם את זה! לכו למסעדה טובה ותחגגו.