אתמול היה יום מעצבן. רוב היום ביליתי בעבודה ולמרות כמה רגעים טובים הסתובבתי עצבני רוב היום וחזרתי הביתה כמעט ב 9 בערב. הייתי רעב אבל לא רציתי לאכול...הלכתי ישר לחדר והתיישבתי מול המחשב. עניתי על כמה אימיילים ושלחתי כמה הודעות בפייסבוק כי לא היה לי כוח לטלפון כבר. שיתפוצץ העולם. שמתי את הטלפון על רטט וזרקתי אותו על המיטה, הלכתי למטבח והוצאתי בקבוק ג'ימסון שנשאר לי מיום שישי שעבר, לקחתי כמה בקבוקי גינס שיש לי במקרר, לקחתי 2 כוסות והלכתי לחדר להיסתגר לבד קצת. היו לי מספיק אנשים ליום אחד. מזגתי לי כוס אחת של גינס ועוד כוס קטנה יותר מילאתי בוויסקי ושמתי על השידה ליד המיטה. כיביתי את האור והשארתי רק את האור של המסך מחשב...מנוחה טובה לעיינים העייפות שלי. נזכרתי שנשאר לי קצת חשיש במגירה שאני שמרתי ליום גשום והחלטתי שהיום הגיע, אני צריך פורקן רציני. גלגלתי, הדלקתי, לקחתי שאכטה וזרקתי את עצמי על המיטה. אחרי כמה שאכטות לקחתי כמה לגימות מהוויסקי ומהבירה וניסיתי להירדם... עצמתי עיינים אבל במקום להירגע המחשבות התחילו לרוץ לי בראש כמו אוסיין בולט.
"למה היא לא מתקשרת? היא הבטיחה שהיא תתקשר עוד לפני יומיים..." למרות ששמתי עליה זין מזמן, סתם רציתי לדעת שמישהו חושב עלי.
"אני לא מאמין שעוד שבועיים ר*** מתחתן...אני מרגיש כל כך זקן...כולם מסביבי מתחתנים." הכי מצחיק שהוא, אישתו וכל מי שהוא מכיר יודעים שהוא לא בנוי לחתונה. אז למה?
"בא לי כבר לדפוק מכות לשכן שלי אבל אני מפחד שזה לא יגמר שם"
אני מרגיש את הטלפון רוטט על המיטה אבל אני לא רוצה לענות. לקחתי עוד כמה לגימות מהוויסקי בתקווה שהוא ישטוף לי את המוח כמו צונאמי אבל המחשבות הופכות ליותר אינטנסיביות. יש לי מספיק בעיות אבל פתאום התחלתי לחשוב על בעיות של אחרים... על ידידה שלי שהטעם שלה בגברים כל כך גרוע...לא משנה כמה מדברים איתה היא תמיד נפגעת בסוף. על מישהי אחרת שעוברת את המשבר הכי גדול בחיים שלה, משבר הכי גדול אולי שאישה יכולה לעבור ומתמודדת איתו כל כך טוב...אני מתחיל להרגיש כמו זבל כי הבעיות שלי לעומתה לא קיימות. אני מתחיל לחשוב על אבא שלי...לא חשבתי עליו חודשים ואני יודע שהוא לא חושב עלי, אז מה הטעם? אני מתחיל לחשוב על אחותי, על הקשיים שלה עם התואר השני ועל איך שההורים המפגרים לשנו דפקו אותה. דמיינתי את הבחורה החמודה הזאת שראיתי שלשלום שחייכתי אליה ברחוב והיא חייכה חזרה, דמיינתי אותה ערומה לידי וחייכתי. הבנתי שאני שונא את האקסית שלי, יותר נכון את הנסיונות העלובים שלה לגרום לי לקנא. חבל שהיא לא מבינה שלא נשאר לי טיפה רגש כלפיה. או אולי במקרה ככה סתם היא התקשרה אלי חודש אחרי שלא החלפנו מילה, כדי לספר לי על החבר חדש שלה, שהוא במקרה מליונר. התאפקתי שלא לצחוק על הפתטיות שלה בקול רם.
אני מרים את הטלפון, 3 בלילה...למה עוד לא נרדמתי? לקחתי עוד לגימה מהוויסקי וסיימתי את הבירה. אני מרגיש עייף ומסוחרר אבל אני עדין חושב...
"מעניין איך יגמר הספר הזה שהתחלתי לקרוא?"
"מתי כבר יצא אלבום חדש לקנדריק למאר?? חבר אתה חסר!"
"יום שישי מצלמים קליפ לנתי חסיד בתל ברוך...יהיה מעניין. מקווה לא להבריז לו."
המחשבות שלי המשיכו לנדוד לפוליטיקה, אקטואליה ועל הסרטון שראיתי ביוטוב לפני כמה ימים על הפנדה שמגרדת את התחת שלה על עץ. לרגע התסכלתי על עצמי מהצד והבנתי כמה פתטי אני ניראה, יושב שאמצע הלילה על המיטה בתחתונים עם בקבוק וויסקי כמעט ריק על הריצפה ובקבוקי בירה ריקים בפח וחושב לי על כלום אחד גדול. הבנתי באותו רגע כמה החיים שלי ריקים וכמה שאני לא מנסה למלא אותם, בכתיבה, בחברים, זוגיות, עבודה או פנדות שמגרדות את התחת על עצים הכל בורח מאיזה חור שיש בתחתית. קמתי מהמיטה בהפגנתיות הרמתי את הווסקי מהריצפה וזרקתי אותו לתוך הפח. הרמתי את הטלפון, 5 בבוקר...התיישבתי שוב על המיטה ועצמתי את העיינים...הראש שלי התרוקן ממחשבות ונרדמתי.
6 בבוקר השעון מצלצל. אני קם עם עיינים אדומות ושורפות. מסריח מאלכוהול ועשן עם כאב ראש וסחרחורת אבל העבודה מחכה לי...החיים לא יעצרו לחכות לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
