מאז ומעולם שנאתי ילדים, רובם חצופים, עושים רעש והכי גרוע הם מלוכלכים פשוט ודברים בלתי מזוהים נולזים להם מכל חור בפנים. עד לא מזמן הייתי בטוח שאני לא ארצה ילדים לעולם גם אם אני אהיה נשוי באושר ועושר ואם כן אז לאמץ ילד אחרי גיל 8 כזה.
אני לא יודע מאיפה נבע החשש הזה מילדים, אולי כי אני הקטן במשפחה ולא הייתה לי חוויה של אחים קטנים. גם בני דודים קטנים לא היו לי....בעצם היה אחד אבל הוא נפטר כשאני הייתי בן 5. אני תמיד הייתי הכי קטן במשפחה. גם כשהייתי קטן לא ממש הסתדרתי עם ילדים בגילי עד איזה גיל 12...תמיד הייתי מסתובב עם מבוגרים ממני.
בכל מקרה לפני שנה וקצת תפיסת העולם שלי התחילה להישתנות לאט לאט...הכרתי ילדה מדהימה ששינתה לי את החיים...ואני לא מגזים בכלל. היא הייתה בת 9, כמעט בת 10 כשהכרנו. אמא שלה ואני ידידים טובים מאוד היום בגלל שהיא התחילה לצאת עם החבר הכי טוב שלי.
בגלל שלא היה לי ממש כסף לבייביסיטר היא הייתה מביאה את הילדה איתה כמעט לכל מקום, אפילו לבילויים שלנו. ולא אנחנו לא מבלים במועדונים ממש, יותר בקטע של להיתאסף בדירה של אחד מאיתנו ולהישתכר עד אובדן הכרה ולהיתעורר בלי מכנסיים(סיפור אמיתי). אז לצורך העיניין נקרא לאישה אירנה ולילדה וולנטינה. אירנה הייתה מביאה את וולנטינה איתה כל הזמן וכמובן וולנטינה הייתה משתעממת לשבת בצד על הספה בזמן שכולם שותים וחוגגים.
ערב אחד לא הרגשתי טוב, ולא הייתי בנוי לשתות(כן גם זה קורה...נדיר אבל קורה) והלכתי לשבת על הספה לידה ולהירגע קצת ומתוך נימוס שאלתי את וולנטינה מה היא עושה. היא ענתה בשיא ההתלהבות שהיא משחקת בפרוט נינג'ה והציע לי לבוא לעשות איתה תחרות!
גילוי נאות - לא שיחקתי פרוט נינג'ה בחיי עד אותו היום והיא הייתה מכסחת אותי פשוט....ללא רחמים. לאט לאט התחלתי להיתרגל למשחק ושמתי לב שהתחלתי לנצח ובצעד מפתיע רציתי לרצות אותה והפסדתי לה עוד כמה פעמים בכוונה. אחרי כמה משחקים היא התסכלה עלי עם חיוך ואמרה לי: "אני יודעת שאתה מפסיד בכוונה, תפסיק להיתייחס אלי כמו לילדה קטנה."
לא היו לי מילים באותו רגע...הייתי מוקסם. הבנתי שיש לי עסק עם בת 9 אינטלגנטית להפליא, אז הצעתי לה שנשחק דמקה...יותר מאתגר ומעניין יותר. היא הסכימה בלי להסס ונצחה אותי במשחק הראשון שלנו. הייתי בהלם מוחלט, הרגע הפסדתי בדמקה לילדה בת 9 ולא הייתי שיכור...אולי טיפה. בכל מקרה הערב עבר מהר ושיחקנו עוד בטלפון, דמקה(הצלחתי לנצח בסופו של דבר) וקלפים(למדתי אותי טקסס הולדם...איש רע שכמוני) ובאמת שנהנתי...לשחק עם ילדה בת 9.
זה חזר על עצמו כמה פעמים...לא משנה כמה הייתי שותה באותם ערבים אם וולנטינה הייתה באה גם תמיד דאגתי לפנות זמן לשבת איתה על הספה ולשחק עם הטלפון שלה תחרות בפרוט נינג'ה והגיע יום שאמרתי שאם יהיו לי ילדים אני רוצה שהם יגדלו להיות כמו וולנטינה, אינטלגנטים, מנומסים ומקסימים כמוה.
היום הולדת שלה הגיע ואמא שלה, הבן הבכור שלה(אחיה הגדול) והחבר הכי טוב שלי היו צריכים לקחת אותה ליום כיף בסינמה בהרצליה ולמקס ברנר באחד מהשבתות. יום שישי לפני זה ישבנו לשתות שוב וולנטינה הייתה שם, היא נגשה אלי שאלה בפנים נבוכות: ס**** אתה רוצה לבוא איתנו לסינמה?
אני לא בן אדם שמתרגש בקלות...האמת בכלל לא אבל כל כך התרגשתי שהצלחתי להיכנס ללב של אותה ילדה...הסכמתי כמובן ובדרך קניתי לה כל מיני שטויות שהיא רצתה...חוברות צביעה וורודות, גילדה ועוד כל מיני ממתקים. בדרך חזרה שוב שיחקנו בפרוט נינג'ה במושב האחורי עד שהיא נרדמה לי על הכתף...היא הייתה עייפה ומפוצצת מכל הפיטום שעברה באותו יום(מקס ברנר ביטצ'ז).
מאז עברה שנה...ויש לה שוב יום הולדת שבוע הבא...היא כבר תהיה בת 11 ושוב הוזמנתי ליום הולדת עם תנאי מאוד כבד! באותו ערב הבנתי...חלק מהריק שיש לי בפנים שאני לא יודע איך למלא הוא הצורך בילדים ואני חושב שאני מפספס את הרכבת הזאת לאט לאט כי אני לא יודע אם אני אמצא לי אי פעם מישהי שאני ארגיש איתה מספיק בנוח להביא ילדים. עצוב אבל כנראה נכון.
נדפקתי אה?