כבר בבית אפילו לא בא לי להיות.
זה בכלל לא אפילו, פשוט לא בא לי להיות פה.
בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה, או אפילו אחשוב על זה.
ובטח שלא חשבתי שאני אעז לכתוב את זה, לספר את ההרגשות האלה..
פשוט לא כיף לי פה.
מרגישה שלא מתעניינים בי מספיק.
אני מרגישה שאני כל הזמן מקנאה באחרים, שבא לי לחיות במקום טוב יותר.
אבל אין לי זכות להתלונן באמת, כי אני יודעת שיש לי המון מה להעריך.
אבל אני לא מעזה להגיד לכם כלום, לשתף אתכם.
אין לי כח.
אני שונאת לחזור הביתה בסופשים,
כי אני פשוט מרגישה לבד.
וגם החברים כבר נעלמים לאט לאט ..
איזה מצב מחורבן.
פשוט בא לי לברוח כבר.
וכשאני אחזור, פתאום הכל יהיה טוב.
אני יודעת שאלו אשליות. אבל גם לי מותר לשקר לעצמי לפעמים.. ולדמיין דברים שלא קיימים ...
הלוואי שהייתה לי סיבה אמיתית להרגיש
את השיר הזה, ושהוא באמת יהיה קרוב אליי.