דפקתי את הראש. זה כואב רק לשניה. ואז עובר ניסיתי להקיא. וזה פשוט לא עובד לי. ניסיתי כמעט הכל. מה אני עוד יכולה לעשות... כדי שסופסוף פעם אחת זה פשוט יצליח כבר.. להוציא הכל. לאבד. להשתגע. להכאיב לעצמי. בגרון. להקיא להשתחרר להיות רזה.
אני רוצה להיות כל-כך רזה.
לאיפה אני אשכרה נכנסת.. מי אני בכלל ומה קורה לי... איפה אני ולמה .. מתי ..
כל כך כואב לי. הבטן שלי בוערת. כמה אכלתי מטומטמת. כמה מפגרת אפשר להיות. אמרנו שלא אוכלים היום. ושברת את זה כלכך מהר. מי את בכלל סתומה שמנה. חסרת ביטחון וכח רצון. איך תיהיי רזה ככה איך..
עוד שבוע תשקלי וכבר תיהיי מעל 52. מטומטמת. חס וחלילה
את לא מבינה שהיעד הבא הוא מינימום 48.5 ??
בפעם הבאה שאת נשקלת, אם את מעל 49, מגיעה לך כאפה. ענקית. מכות. לדפוק את הראש בלי סוף. לצום שבוע. לצרוח. להשתגע. לבכות. לברוח
מטומטמת הלוואי שמישהו ינעל לך את הפה. שיקח גדר ויחסום את כל המטבח. שינעל אותך בחדר.שיתן לך כאפה בכל פעם שאת מסתכלת על אוכל. שיחרוט לך על הגוף שאת שמנה וסתומה. שאין לך כח רצון ואת בחיים לא תיהיי רזה ככה. שאת צריכה לעשות הרבה יותר ספורט. שבחיים לא יהיה לך חבר עם כל השומן הזה והבטן הנוראית הזאת ורגליים קבב האלה וכל האוכל הזה שאת מסתכלת עליו וחושבת עליו ונוגעת בו ובסוף מכניסה לפה בלי סוף.
מזל שלפחות זרקת אתמול את העוגה. אם לא בטח כבר היית אוכלת את כולה ועולה אולי עוד איזה קילו שניים מטומטמת. את מתפתה ! את לא שמה לב? למה את יוצאת למסעדה? למה את מזמינה אנשים לארוחת ערב? למה את יורדת לכיוון המטבח בכלל? צריך לסגור אותך בחדר שבוע. שרק תקיאי ותחרבני ותלכי לשירותים ותשתי מים ותדפקי את הראש ותבכי ותשמעי מוסיקה ותצומי ותעשי מלא ספורט. שהמידות יתחילו לרדת. שהכל יהיה גדול עלייך. שתביני שאת כל כך שמנה.
איך הגעתי למצב הזה איך. למה. איפה אני. למה אני שמנה כל כך. למה אף אחד לא מדבר איתי. למה טסת בכלל. למה את לא עונה לי לאימייל. למה אין לי טיפול. למה ההורים שלי לא יודעים. למה אני שותקת. למה אני שמנה. למה אני לא נשקלת. למה אני לא שומרת על הפה שלי. למה אני לבד. למה אני לא מצליחה..... כלום......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Another Love