מה קורה איתי.
הלוואי שהייתי מצליחה להקיא, רק פעם אחת. בבקשה. לדעת את ההרגשה,לדעת שאני יודעת לעשות את זה ואני מסוגלת. ואז אני אפסיק..
הראש שלי מפוצץ. וכואב. גם פיזית. למרות שלא דפקתי אותו הרבה. אבל אני עייפה כלכך. ואני שונאת לילה ואני מפחדת כל כך. אני רוצה רק שזה יגמר כבר... שארגיש שמשהו סופסוף מתחיל לקרות איתי... שאני לא אתחיל לאבד את עצמי לגמרי בבית.
אחרי הארוחה הענקית הזאת בצהריים אני מרגישה חרא. אני כל כך כועסת על עצמי. לא אכלתי כלום, מנסה כמה שיותר שעות צום.. לפחות עד מחר בבוקר-צהריים.. שתיתי רק תה עם דבש. זה בסדר. נכון ?
אני מפחדת שיהיו לי מחר בולמוסים. התקפי אכילה. שאני לא אשלוט בזה. הבטן שלי כל כך כואבת. יש לי בחיללה נוראית.
לפחות שברתי שיא בזמן הריצה שלי.. אני מתקדמת.. לפחות זה. מרענן וכיף. משהו קטן מצליח לספק אותי.. קצת..
רק שאמא מתחילה לדפוק לי הערות. לא שזה חדש, אבל זה נהיה גרוע יותר.
בא לי להיות לבד בבית ושלא יטריפו לי את השכל.
בא לי שתחזרי כבר.
בא לי להתחיל טיפול כבר, אני מאבדת את זה לגמרי.
אני צריכה להשקל. להמדד.
צריכה כדורים. עוד.
צריכה לישון. צריכה שקט. צריכה לחשוב. צריכה אשפוז.
צריכה לרזות... דחוף.. עוד הרבה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Another Love