דק הוא הגבול בין אהבה לשנאה,
ואתה מתהלך בקלילות בין צידיו.
פורט לי על מיתרים,
פורט לי על עצבים.
מוציא אותי מאיזון.
מבולבלת ולא יודעת האם אוהבת, או שמא אתה משניא עצמך עליי.
אגואיסט. תלותי. שואב ממני כל טיפת אנרגיה שעוד נותרה לי,
לא מתחשב בי.
אני עסוקה בלהקשיב לך לפחות 3 שעות ביום.
מוציא אותי מאיזון.
אני שקועה במחשבות, ולא שמה לב. לא בעבודה, לא בנהיגה, לא בבית.
בום. תאונה. התפוצץ צמיג. כמעט תאונה. כמעט והורדתי רכב מהכביש. כמעט תאונה, לא שמתי לב, וכמעט שנכנסתי בו מאחור.
שלושה אירועים מפחידים בזמן כל כך קצר, מאשימה אותך.
מוציא אותי מאיזון.
אתה עושה לי לא טוב.
בגוף.
בנפש.
מוציא אותי מאיזון.
ושוב התקשרת, ודיברנו,
ובכיתי.
המון.
הקשבת, אמרת מילים חכמות, היית שם בשבילי באופן טוטאלי.
שוב נשאבתי לעולמך.
ואנחנו מדברים כל הזמן, שיחות ארוכות.
נפגשים, בים, במכון, ברכיבה על סוסים.
הכל יש. אינטימיות אין.
לקחת ספייס מהרומנטיות ונשארה רק תלות רגשית. הפכתי להיות העוגן שלך.
אני איתך ולא רוצה להיות שם. לא ככה.
רוצה שוב להרגיש אותך, פיזית.
אולי.
או שלא.
רוצה לברוח הכי רחוק ממך.
כי אתה מוציא אותי מאיזון.
ושוב יושבים לאכול ארוחת בוקר יחד.
ביחד.
ואתה נוגע בי עם הרגליים.
ואני מתרחקת.
כי זה לא יילך לשום מקום.
די.
די.
די.
תחליטי כבר מה את רוצה.
את אוהבת או שונאת?
את שם או אינך?
די. מספיק לבחוש בזה.
תחליטי ודי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
