היא נכנסה אל השיח בלי לבדוק,

כנראה שלא היה לה חזון,

היא רצתה רק לבדוק,

אם רק היה לה חזון,

היא הייתה רואה

את היד

שתופסת

אותה

עמוק אל השיח

ומשם כבר אין מילוט.

יש רק שיח.

אלי אלוהים,

תסתכל על חנה,

היא בטח זונה

לחלוטין

לחלוטין

אני יודע

אחי, אחי,

תסתכל על חנה,

איך היא מענטזת,

היא בטח זונה

הו הו הו הו! הוהו!

תיכנס פנימה,

אלי אלוהים.

אחי, אל אלוהים,

תסתכל על חנה,

היא בטח שרמוטה לחלוטין,

לחלוטין

אני יודע

אל אלוהים,

מה שהיא לובשת,

תסתכל על חנה,

כזאת פרוצה

זה מטורף!

כשאני צופה מעבר למסך,

אולי המסך צופה מעבר אליי,

ורואה את הילדה

שצווחת "כן כן!”

ושמחה לראות את הזוג,

אבל,

אולי הם ראו יותר?

הם ראו את בקבוק הוודקה?

את הגלולות?

את העתיד של ה"לא לא!”?

של הכל כך לבד?

של הכל כך

שונה.

אולי יכלו לעצור את הזמן

ולומר,

אל תלכי לשם

את כל כך קטנה,

אל תפתחי את הדלת הזאת

אם יכלו,

בטח כבר היו אומרים לי

רק לי קוראים ממי

ממי את?

איזו ממי את

אם לא הייתי כזאת ממי

ממי עוד יכולתי לדעת זאת?

אם לא ממי-ני

ממי קראת לי מאמי

וזה לא כזה נעים

ממי קיבלת רעיון כזה בכלל?

ממי שלי

זה עניין של א' ב'

בעיקר א'

כפיית סקס היא לא יותר מאצבע

כפיית מין היא לא יותר מקצת חמין

שנזל על החולצה

הלבנה

של

שבת

כפיית מגדר היא אולי גרועה

כמו חומוס עם טחינה

ששכחתי במגירה

בחיי

כמה שזה נשמע מטומטם

אני בטח חצי היפופוטם

כל כך לא מושלם

אפילו לא חרזן מדופלם

השיר הזה יכנס לקטגוריה

של מחשבות אקראיות

כי כל הקטגוריות האחרות

תפוסות בידי חוצנים

ואי אפשר להחזיר אותם

בלי לתת כופר חרצנים

ועם כל הכבוד

לקוראים הרשומים,

החרצנים שלי יותר חשובים

אהה ואני חריימה

השריקה הדקה,

מלודיה עדינה,

מרמזת על בואו.

מהחלון הוא יחטוף,

הוא יקח אותך החוצה,

אל האוויר הצח

וישיר לך שם שיר על אונס ובגידה.

זה כנראה יהיה השיר הכי טוב שתשמע

זה כנראה יהיה השיר האחרון שתזכור ששמעת

היום אני זוכר

מחר אני אשכח הכל

היום אני זכר

מחר אני אנקום בכולם

אנקוב בהם

אנקב

בעצמי

את כל החורים שאני זקוק להם

היום שוכח

מחר אני זכר,

ולעולם לא אהיה

משהו בין עצמי ללא קיים

חסר רק טלפון אחד,

כדי לגרום לי להגמר

מילה אחת שתצא ממך

ואני נעלמת

חוזרת או חוזרת,

או אולי אחזור ככלב

אקשקש בזנב ואשב כשתגיד לי

או אולי כתינוק

תחליף לי

ותאכיל אותי

עד שאעלם

וישאר משהו -

ישאר משחק.

כי היום אני זכר,

אבל מחר אני...

מי אני?