אנחנו לא לבד,

יש לי דוסוננסים שצופים

אנחנו לא לבד,

יש לי טראומות שמציצות,

מאוננות וגומרות.

אנחנו לא לבד,

יש לי דוד שצופה,

הוא עמוק בנפש,

אבל הוא מספיק שם

כדי שזה יפריע לי לצעוק

כשאני צופה מעבר למסך,

אולי המסך צופה מעבר אליי,

ורואה את הילדה

שצווחת "כן כן!”

ושמחה לראות את הזוג,

אבל,

אולי הם ראו יותר?

הם ראו את בקבוק הוודקה?

את הגלולות?

את העתיד של ה"לא לא!”?

של הכל כך לבד?

של הכל כך

שונה.

אולי יכלו לעצור את הזמן

ולומר,

אל תלכי לשם

את כל כך קטנה,

אל תפתחי את הדלת הזאת

אם יכלו,

בטח כבר היו אומרים לי

אולי אני בכלל לא יכולה

להבין אותך

אולי אני בכלל

לא יכולה

להיות איתך

בקשר אינטימי

כי אתה א-מיני

אימפוטנטי

אומניפוריטני

צמא דם

ובכללי

מי אני בכלל?

סתם אחד

סתם אחד

שיושב לי בחדר

ורק

כותבת כאילו אין מחר

ורק את

יודעת

אם המחר יבוא

לצערי,

רוב הסיכויים שכן

אתמול אני ואבא שלך

ערכנו מסיבת יום הולדת

לא ברור למי

אבל הגיעו רק גברים

ישבנו בחצר האחורית

והתחלנו לחמם נקניקיות

הוודקה התחילה להשפיע

כי מצאתי את עצמי עם

בננה בפה

זאת הייתה מסיבת בולבולים

בחצר האחורית

שתינו הרבה חלב שנשפך על השפתיים

והשפרצנו המון מים

מהעין

אחרי שליקקתי את הבננה הגדולה

הרגשתי חרמנית נורא

אז קפצתי לבריכה

שם מצא אותי קישוא

ונכנס כל כך חזק לכוס

חדר כל כך

חזק

לחישוק

יאמי

בבאר שאני שותה ממנה

יש מפלצת

בבאר שאני יושבת על שפתה,

יש חיה רעה

שרק מחכה

לפעור את פיה המשונן,

לירוק ברטולין בכל מקום

תן לי תן

שיילל לתוך הפה שלי

שיבכה לתוך הדמעות שלי

תן לי

לפעור את נשמתי לשטן

תן לי

לפתוח את ליבי

בפני בוחן

הכליות

שיטעם - וירק

בבאר שאני

יש חיה רעה

שרק מחכה לפרוץ

ולצרוח

רצח

אונס

השפלה

עלה ירוק

עלה נופל

עלה עולה

במדרגות

עלה על הסולם

לראות מלאכים

עלה עלה

איתי

אל מקום

שבו שוכנים המתים

עלה

עלה

מאז שהפסקתי לקחת

אני כבר לא ישנה

או ישנה יותר מדי

או אבודה בין המיטה למטבח

כלואה במין מעגל

של

סמים

אז מאז שהפסקתי לקחת

כבר אין

ארנבים שלוחשים לי באוזן

אני בדכאון שקשה לי

מאז שהפסקתי לקחת

רק בא לי אלכוהול

כבר לא בא לי לכתוב

בא לי רק לשבת

ולבכות

ולשבת

ולשכב

ולישון

ואז פתאום

אני נגמרת