כשאין מה לכתוב אל תנסי,

תעזבי שניה את הדף

ןפשוט תחיי

המילים כבר יכתבו מעצמם

הן לא צריכות יד אדם

רק אל תשכחי

איך מקלידים

ומה הן מילים

והכי חשוב

הסיסמה לבלוג

אני צריך להפטר מהמחויבויות

אני צריך להפטר מעצמי,

איכשהו

8 דקות של שעון מתקתק

ואני אוכל לעצמי את הידיים,

עד העצמות, אני מבטיחה – אני אוכל הכל,

אם לא -

יבוא שוטר ויאכיל אותי בכוח

ואני לא יודע כמה אני מסוגלת

הלחץ, הפחד והכאב

מוחצים אותי מתחת לבשר

המאוד דק

אני חושבת שאני שומע את קול

המלאכים שמשחקים

בסופר מאריו,

אולי הם יתנו לי להצטרף

אני צריך להפטר מהכאב הזה איכשהו,

אז הנה שיר.

אז לא אוכל לסלוח לעולם

הטינה תישאר אצלי בנשמה

ותתחיל

לכרסם: כמו אוגר,

ששם פטריות רעל,

מתפוצצות

השטן בכבודו ובעצמו

אז לא אוכל לסלוח לעולם,

אז מה?

הטינה תישאר אצלי בקיבה,

ותתחיל להריץ מחשבה אחרי מחשבה,

מה היה ואיך יכול היה,

מי הוא חושב שהוא

ומי אני בעצם חושב שאתה

אז לא אוכל לסלוח לעולם,

כי הרסת לי משהו מיוחד,

הטינה תישאר אצלי בכבד,

ותסנן את כל האלכוהול

שאני זקוקה לו כדי לגרום

לכל

זה

לעבור

כבר

כשאני מתחת לשמיכה

אני לפעמים

לוקחת

איתי את המחוגים של השעון

כשאני בבריכה

אני שוחה עם

הטלפון

מחייגת

עם מחוגת מתכת

בת הים?

היא לא עונה

היא כנראה בארץ אחרת

כשאני בגינה

אני חופרת

מגדלת חצי עציץ

של

מיץ

כתבתי את זה כשאני שיכור

אני חושב שהיה לזה משמעות

אבל שכחתי מה היא

כנראה שזו לא משמעות כזו טובה

יש למישהיוים רעיון?

חומקות לי מבין השיניים

נתקעות איפשהו בחניכיים

חלקות ויפות

נמוגות

בעלים

בשמיים

בתרופות

המון תרופות

אני כותבת את השיר הזה

כדי להבהיר את הרגשות המורכבים

המתרחשים בעת קיום יחסי מין

עם אדם שעושה הכל כדי להתנגד למה

שאת מאמינה בו

אני מכניסה כל מיני מטאפורות

ולשון יחסית נקיה

רעיונות עדינים

ואפילו טיפה משחקי מילים

הסוף יהיה בבית אחד מאוד טראגי

שבו הגיבורה מכלה את עצמה

בתוך אש הרגשות שלה

עד שכלום לא נותר ממנה

מלבד שאריות הברטולין על המכנס

של אהובה