אלי אלוהים,

תסתכל על חנה,

היא בטח זונה

לחלוטין

לחלוטין

אני יודע

אחי, אחי,

תסתכל על חנה,

איך היא מענטזת,

היא בטח זונה

הו הו הו הו! הוהו!

תיכנס פנימה,

אלי אלוהים.

אחי, אל אלוהים,

תסתכל על חנה,

היא בטח שרמוטה לחלוטין,

לחלוטין

אני יודע

אל אלוהים,

מה שהיא לובשת,

תסתכל על חנה,

כזאת פרוצה

זה מטורף!

על כל קיר שאני שוברת,

אני רוצה מטבע,

כדי שאוכל לקנות קיר חדש

שיחסום את הצעקות

על כל עוול שאני מונעת,

אני רוצה להב,

כדי שאוכל ליצור קצת דם

שירווה את הצמא האנושי

על כל אונס של אישה,

אני רוצה דילדו,

כדי שאוכל לבצע עוד זדון

בבני אדם.

על כל פמניסטית בעולם,

אני רוצה הומניסט אחד,

כדי לאזן את הטירוף.

אנחנו לא לבד,

יש לי דוסוננסים שצופים

אנחנו לא לבד,

יש לי טראומות שמציצות,

מאוננות וגומרות.

אנחנו לא לבד,

יש לי דוד שצופה,

הוא עמוק בנפש,

אבל הוא מספיק שם

כדי שזה יפריע לי לצעוק

כשאני צופה מעבר למסך,

אולי המסך צופה מעבר אליי,

ורואה את הילדה

שצווחת "כן כן!”

ושמחה לראות את הזוג,

אבל,

אולי הם ראו יותר?

הם ראו את בקבוק הוודקה?

את הגלולות?

את העתיד של ה"לא לא!”?

של הכל כך לבד?

של הכל כך

שונה.

אולי יכלו לעצור את הזמן

ולומר,

אל תלכי לשם

את כל כך קטנה,

אל תפתחי את הדלת הזאת

אם יכלו,

בטח כבר היו אומרים לי

אולי אני בכלל לא יכולה

להבין אותך

אולי אני בכלל

לא יכולה

להיות איתך

בקשר אינטימי

כי אתה א-מיני

אימפוטנטי

אומניפוריטני

צמא דם

ובכללי

מי אני בכלל?

סתם אחד

סתם אחד

שיושב לי בחדר

ורק

כותבת כאילו אין מחר

ורק את

יודעת

אם המחר יבוא

לצערי,

רוב הסיכויים שכן

אני כבר לא יורה רציף

אני שולטת בדמעה אחת

ומזיזה אותה עם החצים

והורגת

זה משתלב כל כך טוב

עם הסכין של אמא

משתלב כל כך טוב,

עם המחזור שאני מקיאה

אני מורידה לך את הלב

כל כך מהר ככה

שזה אפילו לא מצחיק

אבל זו לא אהבה

עד שאני מסיימת ריצה

ב20 דקות

יש לשמור את הדם

שזורם בינינו סמיך

שהמים בכינרת יצליחו

לזרום דרכו

כשהוא יזרום מעלה

אל בעלי הכוח

לעשות את השבץ לדורותם ברית עולם

ובבוא השבץ ישבות אלוהים

מכל מלאכתו אשר עשה

ונשבות אנחנו

בשנה השביעית

כי בשבץ שבצון ליהוה

חלינו

אז רק תיזהרו כששומרים

על הדם שבינינו כל כך סמיך

כי קריש עלול לשחות

ולשבוץ את כולנו