למה גם כשממוצע הבגרויות שלי של כיתה י', שנה שעברה הוא 86 זה לא מספיק להם?
למה הם מניעים אותי מלחזור על הבגרויות ואח"כ מתלוננים על זה שאני עצלנית?
למה המורה שלי אומרת שאני ילדה מקסימה ופעילה חברתית ומדהימה היא נשארת עם מבט אדיש?
למה היא חושבת שזה נורא מוזר שהחלטתי לשבת בשורות הראשונות בכל המקצועות ושואלת את המחנכת שלי אם לא העבירו אותי כי דיברתי או לא הקשבתי?
למה אני צריכה לשבת על שיעורים משעה שלוש וחצי עד עשר בלילה?
למה עדיין לא סיימתי אותם ואני כבר מותשת?
למה הוא רב איתי על זה שאני מעדיפה ללמוד מאשר לבוא אליו?
למה הוא צועק עליי - כשלכל האחרים אסור?
למה הוא חושב שהתנצלות בוואטסאפ תספיק?
למה אני לא חשובה לאף אחד?
למה הדמעות שלי לא חשובות?
למה אני כישלון?
לא, באמת...
למה אני כישלון?

אני לא כישלון.
אני ניצחון.
אני ניצחון.
אני.
ניצחון.