עולה על מונית, שלום, שלום, מוסרת כתובת די מרוחקת ומתחילים לנסוע
הגשם מתנפץ על החלונות ועל תקרת (אפשר לומר את זה ככה?) המונית...
אני לבנתיים מסדרת את התיק, מזמזמת לי שיר ומסתכלת על האייפון לכמה רגעים ופולטת 'לעזאזל' קטן
הנהג מביט אליי אחורה ומסובב את הראש שלו, אני מרימה את האייפון וממלמלת 'אנשים' בקול מוזר שכזה
הוא מחייך וממשיך לנסוע "אנשים לא שמים לב, הם אף פעם לא שמים לב"
המשפט הזה מוכר לי מאיפשהו, אבל אני לא מתייחסת.
ממשיכה לחטט בתיק, מסדרת פה ושם...
אנחנו מגיעים למקום שביקשתי ואני מושיטה לו את הכסף...
הוא לוקח חצי מהסכום ומחייך אליי מחלון המונית
"שמחתי להכיר אותך"
צחקתי ואמרתי "אני תמיד אומר שמחתי להכיר אותך למישהו שאני בכלל לא שמח שהכרתי"
"התפסן בשדה השיפון" הוא מחייך שוב ומתחיל לנסוע באיטיות, כשאני נותנת בו מבט מוזר ושואלת אם הוא קרא את הספר. 'היה לך ספק?' הוא שואל במבט ונעלם משם.
המשכתי ללכת בדרכי, הגשם לא הפסיק לבנתיים.
לא הייתי רוצה להיות נהגת מונית...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
