Your time will come

התעוררתי בשש בבוקר. 
מאז שהגענו לבית הזה, גיליתי שאני לא מסוגלת לישון כשמישהו ישן לידי על אותה מיטה.
בגלל המצב (והעובדה שיש לנו ממ"ד) -  סבתא באה לישון אצלנו, ולמרות שיש חדר פנוי (כי אחי הקטן ישן בממ"ד עם הבינוני), היא ישנה איתי בחדר. כי איתי היא מרגישה יותר בטוחה. 
מפה לשם, קמתי בערך שבע פעמים במהלך הלילה וקמתי סופית בשעה שש.
אני כרגע בחדר, כי כולם רואים חדשות למטה ולי כבר נשבר.
ואני שומעת מלמעלה את השיחה שלהם:
"ירין קמה בשש היום בבוקר"
"למה?!"
"היא אומרת שהיה לה משעמם והיא נרדמה מוקדם" יאמר לזכותי שגם אתמול הם ישבו וראו חדשות, וכמו שנכתב למעלה - לי נשבר. 
"זה לא שמשעמם לה, היא מחכה לגיוס כל כך, שכל דבר נראה לה כמשעמם. זה לא שלפני זה היא יצאה מהבית הרבה, אבל עכשיו יש לה מטרה, לראשונה בחייה היא חדורת מטרה"

מצד אחד, זה נכון.
אני לא רואה שום דבר חוץ מהגיוס, לא מדברת על שום דבר מלבד על הגיוס, לא שומעת שום דבר מלבד הגיוס...  
לראשונה בחיי באמת יש לי מטרה מול העיניים, ובא לי לבכות כשאני חושבת שיש לי עוד כל כך הרבה זמן (כן, חמישה ימים במצב הביטחוני הזה מרגישים כמו נצח) 

מצד שני - אאוה. 
באמת משעמם לי.
אני לא סובלת את העובדה שאני כלואה בבית.
אתמול שיגעתי אותם שאני נמצאת בכלא. מצד אחד זה היה מצחיק, מצד שני זה רציני לחלוטין.
כשיש לי בחירה, אני אשאר בבית, או אלך לים.
כרגע אין לי בחירה... הים מטר ממני, ואני לא יכולה ללכת אליו, כי אמא ואבא מפחדים שתהיה אזעקה.

אוף.

ולנושא אחר -
אנשים קרביים למיניהם, אם יש פה... איזה שעון קניתם?
G-shock?
צריכה המלצות לשעונים...