Your time will come

לפעמים מפשלים...

וזה רע.

אבל לפעמים מפשלים ופוגעים במישהו אהוב...

וזה גרוע.
ולפעמים מפשלים, פוגעים במישהו אהוב ונפרדים...

וזה נוראי...

ואני מרגישה כל כך רע על איך שזה יצא... למרות שזה עדיף לכל הצדדים הנוגעים בעניין

אבל זה היה אמור להיות טוב...

היינו אמורים להישאר ידידים...

לא?

אם מישהו שמכיר אותי רואה את הפוסט הזה... 

בבקשה אל תשלחו הודעה... 

לא היום, לא מחר... בבקשה - אני זקוקה לשקט... 

איך אנשים יודעים למצוא את הרגע לספר לי על הצרות שלהם בדיוק כשיש לי מוזה כוסעמק. 

ויש זוג גורי חתולים שהוצאתי היום ממכסה המנוע של האוטו של אמא שלי ולא מפסיקים ליילל. 
כואב לי הלב עליהם.

הם נראים בול ככה והיו מכווצים ביחד אחרי שהוצאתי אותם משם... 
עצובלי.
או שאני סתם מחפשת סיבות להיות עצובה...  

שיט. 

עכשיו אני קולטת כמה אסור לשנוא דברים שאני עושה. 

קטע... קטע קטן. 
חלק ממסורת 'כתיבת קטעים ליום הזיכרון ביום הזיכרון' שלי...

שנאתי אותו. 

כל חלק בו. 

החבאתי אותו. 

אלוהים יודע איפה. 

מצאתי אותו. 

היום. 

והוא טוב!

הוא ממש טוב. 

ואני לא מוצאת אותו עכשיו. 

שונאת לעשות סדר. 

בבלאגן הכל ברור, אני יודעת איפה כל דבר. 

סדר זה מגעיל. 

לא זוכרים איפה כל דבר. 

סבירות גבוהה שזרקתי את זה. 

יופי שכל. 

אני כל כך טיפשה לפעמים. 

Stay Positive. Believe. Free yourself.
זאת הכותרת של התמונה. 
אין להם שמץ של מושג כמה בא לי.