 כינוי:
בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2013
אני מבטיחה לך
"את חולה ובוכה, את כל היום בוכה. תפסיקי לבכות. זה היום הכי גרוע בחיים שלי, אני כבר נהיה חולה ממך"
"טוב... ביי"
*ניתוק*
לילה טוב נינה.
תרגישי טוב...
לי כן אכפת איך את מרגישה... אני יודעת שאת לא מרגישה טוב...
אל תבכי, אני מבינה אותך.
אני יודעת כמה קשה לנו להתמודד עם חולי, אני יודעת קטנטונת. לא לבכות..
די... זה בסדר.
אני מבטיחה לך.
תירגעי ותסיימי את העבודה... אני גאה בך ילדה חזקה שלי...
כל הכבוד לך.
כל הכבוד לך...
אל תתייחסי לאף אחד... שיהיו חולים, מגיע להם על זה שהם מתעלמים ממך.
תתני להם את מה שהם רוצים.
אל תגעי בהם, תשמרי על דיסטנס... זה יביא לך רק טוב.
אני מבטיחה לך...
רק תירגעי...
אנחנו ביחד בזה.
אני מבטיחה לך,
אנחנו ביחד בזה.
תרגישי טוב.
לילה טוב נינה...
| |
מה עובר לך בתת הכרה?
נינה היקרה, תודה ששאלת.
אחרי שהתעלמת ממני לתקופה ארוכה כל כך, חזרתי. ואני לא עומדת לסתום את הפה לגבי הדפיקות שלך.
כלבה אחת, חשבת שתצליחי להסתיר את מה שאת חושבת על עצמך באמת?
אז הנה, גבירותיי ורבותיי - דברה של תת ההכרה.
בכל מה שקרה לך בזמן האחרון, אני מאשימה אך ורק אותך.
את כל כך מטומטמת, אני נשבעת לך.
תחשבי רגע, מי אשם בזה שאף אחד לא סובל אותך? מי אשם בשתיקות המביכות אחרי שאת מדברת? מי אשם בהתעלמות הגורפת של כולם ממך, והתלונות שמגיעות דווקא אלייך מבין כולם?
מי אשם בזה שאפילו החבר שלך מתעצבן עלייך כל שני וחמישי? מי אשם בזה שאת לא יודעת להירגע?
מי אשם בזה שאת גרועה בלימודים? מי אשם בזה שאת בחיים לא מצליחה?
מי אשם בזה שאת כישלון חרוץ?
מי אשם בזה שאת פשוט דורשת מכות?
זה שאת משקרת לכל העולם בלי סוף, שקרים לבנים אמנם, אבל אלה עדיין שקרים - זה חרא. תפסיקי לשקר.
אם לא טוב לך, תאמרי לא טוב לי. אל תגידי שהיה לך כיף אתמול במועדון כשסבלת והנעליים הכאיבו לך, וכשבכלל לא רצית להיות שם בשביל להיות שומרת הראש של ילדת יום ההולדת. אל תגידי שלא שתית כשהשקו אותך כמעט למוות באלכוהול וזה כבר צרב לך בגרון, אבל עזר לך להתגבר על המבוכה עם הריקודים המפגרים שלך. אל תגידי שאת לא נפגעת, כשאת כן. אל תגידי שלא קר לך, כשאת קופאת למוות.
זה שאת בוכה אחרי שהוא הכאיב לך פיזית, זאת אשמתך הבלעדית ילדה מטומטמת. תפסיקי לפתור את הכל באלימות. זאת אשמתך. אז מה אם את דוחפת אותו מהמיטה בצחוק, הוא רואה את זה בפעם אחת כרציני ויכול לפרק לך את הצורה. הוא כבר אמר לך, כשרק התחלתם לצאת, שהוא לא מוותר אם מכאיבים לו. אז למה את מתגרה ואז בוכה?
והטלוויזיה מעניינת יותר ממך, אין מה לעשות - ככה זה. את משעממת, בנאלית. די כבר. די.
ואל תמציאי לעצמך צרות ובעיות, יש לך מספיק!!!
אני מנסה להסביר לך כבר שנים כמה את דפוקה. כבר שנים. את יודעת מה זה שנים?
בעוד חודשיים את תחיי שמונה עשרה שנים של כלום.
בשביל מה, את שואלת אותי?
אני אומר לך בשביל מה.
בשביל שתוכיחי לכולם שלמרות הכל, את מסוגלת.
כי כשאת שמה את כל העולם לפני טובתך האישית, זה אומר שאת אנושית - למרות שאת דפוקה.
כי כשאת לא מפסיקה לנשק את החבר שלך, זה אומר שאת מאוהבת - למרות שאת דפוקה.
כי כשאת נכשלת במבחנים, זה אומר שאת פשוט לא טובה במתמטיקה, והיי, זה לגמרי בסדר. כי כולם גרועים במתמטיקה, יש אנשים שיודעים להסתיר את זה פשוט יותר טוב ממך.
כי כשאת נעדרת הרבה זמן מהבית ואמא מנג'סת, זה אומר שאכפת לה.
היי, זה לא מה שרצית?
אכפת לה. בלי קשר לדברים שאת עושה או לא עושה בבית, לציונים שלך או לבעיות החברתיות שלך.
אכפת לה ממך.
אז לא, את עומדת להוריד את הלהב המזדיין, ואם תעזי לקרב אותו אל העור שלך, אני אדאג שתשחטי את עצמך עד שלחוקרי מוות יהיה קשה לראות את מה שישאר ממך. כן, זה איום. תורידי את הלהב.
החרא הזה לא מתקרב אלייך, בחיים. יש דרכים טובות יותר לפתור צרות.
תראי את זה כצו הרחקה.
ולא, את לא עומדת לרדת לארבע יחידות, כי שתינו יודעות שאת מסוגלת. אז תפסיקי לשבת על התחת כמו ילדה מפונקת ולבכות.
ואני גאה בך על זה שאמרת לאמא שלך שאת אוהבת אותה. כל הכבוד, את רואה שיש לך רגשות?
די לבכות.
פשוט די לבכות.
את עוד חודשיים בת 18, עד מתי תמשיכי לבכות על כל דבר קטן???
את פשוט מעצבנת אותי!
די.
אם את רוצה משהו, תשיגי אותו. אל תבכי, את לא תשיגי תוצאות מבכי.
זה לא מה שיעשה לך מבחנים או ימצא לך את המחשבון שלך ויחשב את הכל בעצמו.
פשוט תתקדמי הלאה, תשיגי את הטוב ביותר.
עם כמה שאני לא סובלת אותך, אני יודעת שאת מסוגלת.
ואגב, 48 זה משקל מצוין, את לא צריכה לרדת יותר מזה, גם אם זה בדרך בריאה.
| |
דברים שהופכים יום נוראי ליום מאושר
 לקבל זימון למשהו בכיר ומגניב
יום הולדת לחברה טובה
בלונים
ביטול של שיעור מתמטיקה
כשאמא מסכימה לפספס לימודים
לשמוע את אמא אומרת שאין דברים כמוני - ולשם שינוי, במובן החיובי של המשפט.
הפארק הגדול בעיר שלי. זה עושה לי טוב. זה המקום שלנו, ותמיד יהיה.
לשמוע ממנו שיום אחד בלעדיי ימוטט אותו
לגרום לו לחייך כשאני מפנה את תשומת ליבו לעובדה שאין שמש בגלל שהוא לא מחייך ולא מאיר לי את היום. ברגע שהוא חייך, גם השמש הופיעה. (נשבעת שזה באמת קרה)
להיות מופתעת שאפשר לחוות את החוויה של "נשיקה ראשונה" בפעם השנייה עם אותו אדם שאני מנשקת כל יום כבר ארבעה חודשים. זה משהו שאני לא אשכח בקרוב.
לאכול ארוחת בוקר בגרג
לנסוע למתחם עם הידיד הכי טוב/הכמעט אח שלי כדי לקנות מתנה לחבר שלי
לקנות ג'קט סתם בלי סיבה לבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם הזה בחנות האהובה עליו. ולאחי הקטן.
להזהיר אותו שלא להיבהל מהצבע של הג'קט שוב ושוב, לראות את המבט שלו כשהוא קולט את הצבע הבורדו ולשמוע אותו מתלהב מזה כמו ילד קטן. זה מקסים כל כך.
לשמוע שרזיתי
לראות שאנשים דואגים לי
לקבל מחמאות על הקטע שהקראתי אתמול
לבבות כחולים
"את פשוט דפוקה"
"ככל שאנחנו יותר דפוקות - אתם אוהבים אותנו יותר. זהו, יותר דפוקה ממני אתה לא תמצא"
"ואני גם לא צריך לחפש"
תינוקת בת חודש. זה הדבר הכי מרגיע שראיתי בחיי.
זה היה יום טוב... הלוואי וגם מחר יהיה טוב כל כך.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
