Your time will come

מסיבת סיום. 
שעתיים וחצי עד מסיבת הסיום.
אלוהים.
כל החודשים האחרונים של הסבל והבכי והאושר והצחוקים והשמחה מתנקזים לשלוש שעות של מסיבת סיום, ואחריה להתפרק קצת עם האפטר.
וכמעט כל האנשים שאני הכי אוהבת מגיעים.
אני אלך להתאפר לי, ולא לבכות, כי אז האיפור יהרס.
איך גדלתי כל כך מהר?
וואו.
טוב, חדל סדר התרגשות. 
"ב72 השעות הקרובות יקרע לכם אביב את התחת ויעשה מכם להקה צבאית"
אז עברו שבעים, נותרו שתיים -ואנחנו עומדים להיות להקה צבאית לשלוש שעות תמימות.
איזה אושר :)

נשבעת שאין עליי. 
שקדים נפוחים יומיים לפני מסיבת הסיום? בארורררר שאני אחטוף את זה. סה, איזה זמן יש לשקדים נפוחים אם לא יומיים לפני מסיבת הסיום?

ועוד כשבמסיבה אני צריכה לשיר בלייב?
ועוד כשבמסיבה יש לי את התפקיד של הלייף?
אין אין, להיט.
אין כמוני.

וחברה של אמא שלי שמלמדת בבית הספר שלי החליטה שאני ועוד איזה אחד שיש לי קראש נצחי עליו צריכים להיות הזוג הכי מושלם שאי פעם נברא.
כאילו, לעזאזל עם זה.
מה נראה לך?
עד שנגמלתי מהאובססיה לבנאדם הזה את מחזירה לי אותה?

וואי במסיבת סיום יש קטע שאני קופצת על חבורת אנשים והוא מחבק אותי ואנחנו עומדים מחובקים איזה שתי דקות יואו אנחנו כאלה נושייםםםם

מה? מי אמר את זה? לא אני.

מפנינות החוכמה שלי:
הקראש הנצחי שלי: "המדים האלה מכובסים?"
אני: "כמו עוף של אשכנזים"
*

אחד מהשחקנים: "המיקרופון פתוח?"
אני: "כמו הרגליים של אורלי"
*

נינה, 
שלא מבינה מה יש לה מדימויים בזמן האחרון.  

מת לי דג שקרוי על שם רורי וויליאמס. 
עכשיו... לשטוף אותו באסלה כיאה לקבורת דגים או להשאיר אותו באקווריום ולחכות למה שקורה תמיד עם רורי?

האמ... 

הוא היה דג טוב :(