שיט.
עכשיו אני קולטת כמה אסור לשנוא דברים שאני עושה.
קטע... קטע קטן.
חלק ממסורת 'כתיבת קטעים ליום הזיכרון ביום הזיכרון' שלי...
שנאתי אותו.
כל חלק בו.
החבאתי אותו.
אלוהים יודע איפה.
מצאתי אותו.
היום.
והוא טוב!
הוא ממש טוב.
ואני לא מוצאת אותו עכשיו.
שונאת לעשות סדר.
בבלאגן הכל ברור, אני יודעת איפה כל דבר.
סדר זה מגעיל.
לא זוכרים איפה כל דבר.
סבירות גבוהה שזרקתי את זה.
יופי שכל.
אני כל כך טיפשה לפעמים.

Stay Positive. Believe. Free yourself.
זאת הכותרת של התמונה.
אין להם שמץ של מושג כמה בא לי.
עריכה (חמש דקות מזורגגות אחרי):
שונאת להיכנס לתסכול מטורף בגלל משהו שאיבדתי ואז למצוא אותו.
זה מוציא את כל הפואנטה בתסכול.