כבר 12 ימים ברצף שאני שותה.

ולא סתם בירה, אלא 2-3 כוסות וודקה.

זה אומר שכבר 12 ימים ברצף שאני משתכרת ואז מדברת עם אנשים בטלפון או בסקייפ בוידאו ואומרת שטויות ועושה שטויות גדולות יותר.

אני אוהבת אלכוהול.

אני אוהבת את ההרגשה שהאלכוהול נותן לי.

אני אוהבת את האומץ לדבר בפתיחות עם אנשים שסתם ככה לא הייתי מרשה לעצמי לספר להם שום דבר אפילו הכי קטן.

אני אוהבת להיות חרמנית בגלל האלכוהול.

אבל אני לא אוהבת שהאלכוהול גורם לי לרצות להתפשט מול אנשים במצלמה.

גורם לי להגיד דברים זנותיים שבמציאות מזמנים אונס.

אגב, תפסיקו להגיד לי כל הזמן "למה את שותה בבית לבד יא עלובה?", כי יש לי סיבה טובה מאוד לזה.

אין לי פרטנרים לשתייה אוקיי?

ואני חושבת שעדיף לשתות לבד בבית מאשר בחוץ עם אנשים שלא שותים והופכים אותי לסוג של הצגה, בידור.

ועדיף להיות זנותית בסקייפ מאשר פנים מול פנים, הרבה פחות מסוכן.

אני אפילו לא יודעת אם אני רוצה להפסיק לשתות ככה או לא.

(איפה זה א.א.?)