ימים מטורפים עוברים על כוחותינו.

ימים לחוצים מדי עוברים על כוחותינו.

המוח של כוחותינו מתפוצץ.

יש לי כל כך הרבה לכתוב וכל כך מעט מושג איך וממה להתחיל ואיך לנסח. ואני גם קצת שיכורה אז תסלחו לי מראש על הכל.

נתחיל מזה שנסיכי היה פה 6 ימים.

מדהים.

זה ברור שזה בדיוק מה שהייתי צריכה לפני הגיוס. 

ואני מבינה כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא אוהב אותי כשהוא מוכן לעבור על הגבולות שלו כדי שאני אהנה וכדי שיהיה לי טוב.

ואין דבר יותר מרגש מזה.

ואין דבר יותר מרגש ממנו.

ולפעמים אני מסתכלת עליו וחושבת שזכיתי. היה שווה לחכות לו שנה וחצי.

הוא החלום שלי. שהתגשם.

וחבל שאני לא יכולה לשים אותו בכיס ולקחת איתי לכל מקום.

אני עוד יומיים מתגייסת.

יותר נכון 20 ומשהו שעות.

אני לחוצה מדי ומפחדת מדי..

ובאמת שאני מאמינה לכולם כשהם אומרים לי שיהיה טוב

אבל עדיין........

זה שינוי של 180 מעלות בחיי, קשה להתרגל לרעיון הזה.

קשה לי להתרגל לזה שאני אצטרך להגיד "כן המפקד!" ולא לצחוק.. משחק תפקידים לא מוצלח.

ויש לי התפרצויות בכי קטנות כל הזמן בגלל זה.

שום דבר לא יהיה אותו דבר. 

יש עוד הרבה להגיד...

אבל..

וודקה.

אז ביי.