המראה השבורה

לפעמים התסכול מקירות, ממונוטוניות מרדימה, מחזרה על אותם דברים, מובילה אותך לרצות לשבור דרך חדשה.

לשרוף הכל, ולא להסתכל לאחור.

אבל אלו רק תחושות, מי ייקח דבר כזה ברצינות? הכל מופע אורות בכל מקרה, כזה שמסתכלים עליו ועוברים הלאה.

הקירות בראש שלי לוחצים עליי, הדרך היחידה להימנע היא לא לשים לב, לשקוע בחזרות.

בקטנות, לא לראות מלמעלה, לא להסתכל למטה ולראות את התהום.

מתיש.

אולי עדיף לקפל, לעזוב ולסגור את הדלת אחריי?