המראה השבורה

אני תוהה למה לפעמים לדבר ולכתוב על רגשות זה דבר שבמהות שלו כל כך מורכב ביחס ללהרגיש במקור.

אולי בהמקור, לפני שיכולנו לתקשר ביעילות ולתאר דברים בצורה רציונלית, עדיין היה בנו רגש, עדיין היו בנו המערכות האלה שהתריעו וניווטו אותנו בחיי היום יום.

ועד כמה שהשפעה היא יפה, מסודרת, קלילה ולפעמים חודרת, היא לא מכילה טווח תדרים מספיק גבוה או ספטרום צבעים מספיק מגוון

אין מספיק תווים לנגן את מה שמרגישים בפנים, בדיוק בצורה שמרגישים בפנים.

זה מוביל אותי למחשבה שהדרך היחידה להזדהות בצורה אמיתית עם תחושה של בן אדם היא להתמוסס איתו כמו נמס בכוס עד שהעצבים שלנו יהיו מעורבלים אחד בשני כמו אטריות

מדברים מבלי להגיד מילה, מבינים מבלי לתת פרשנות.

נשמע כואב.