פופאיי

הגברבר השמן טלטל את השומנים שלו לאורך הרחוב כשהוא הולך בתנועות ריקוד ומאזין לסמרטפון שלו דרך אוזניות על חוט. יוכבד עקבה אחריו דרך החלון בחדרה ומאוד התלהבה מאיך שהוא שם זין על הכול, משמחת החיים שלו והביטחון העצמי שדווקא היה חסר גאווה. היא הסתכלה עליו עם חיוך גדול מרוח לה כמו ציור של ג'וקר, ענייה נצצו, והיא לא שמה לב איך היא אוחזת בשולי החלון בכוח עד שציפורנייה כמעט נסדקו. מחלון אחר, דווקא סמוך מאוד, עקבה אחרי אותו איש, חמוטל, שדווקא לא מצא חן בעינייה הסטייל של אותו גברבר. היא שאפה מהסיגריה והביטה בו בעיניים קטנות וציניות, מתחה את שולי שפתיה בבוז, והרימה את גבותיה המסודרות בתמיהה. היא חשבה שהוא אפס מאופס מעופף, ואולי הוא על חומר, ובכלל הוא אידיוט קטן.

אני ישבתי בחדר שלי על השטיח ושיחקתי קלפים עם עצמי, שיחקתי סוליטר. פעמיים בכל חיי באינספור משחקים, הצלחתי לנצח את המשחק עד הסוף, ולא היו לי אשליות שאני אצליח הפעם בפעם השלישית. הרי זה משחק של צוענים, ואני בכלל באתי מבגדד ובבל. מצאו חן בעיניי ציורי הפרחים על הקלפים, אלה לא היו קלפים תקניים מבחינת העיצוב, אלא היו בהם עיטורים של פרחים צבעוניים, וגם בשחור-לבן, וגם רשומים בעט דק עם סלסולים וחתימות בקצוות. כן, היו חתימות לקלפים של מי שעיצב אותם, והצלחתי לזהות לפחות ארבע חתימות שונות על סוגי קלפים שונים, אבל אולי היו עוד.

חמוטל התקשרה אליי ושאלה אותי אם אני מוכן לשטוף לה את הבית תמורת שלושים שקל לשעה, אבל שאני אעשה את זה תוך עשר דקות, כי "אין לי את כל היום." יוכבד התקשרה אליי וסיפרה לי על איזה קליפ שהוא מאוד התלהבה ממנו, ומסרה ששלחה לי לינק במייל. אני מזיין את שתי הנשים האלה לפעמים כשמתחשק לי ולהן, אחת קרח ואחת אש.