פופאיי

בגן חבצלת יושבת גננת ומספרת סיפור

אבירים שגוויתם נרקבת בתוך שיריון

מלחמות של חרבות ומרכבות ברזל

נסיכות ערמומיות שמשתמשות בסקסיות שלהן,

להוליך גיבורים פתיים אל מותם

מכשפים עם פאות נוכריות גדולות על הראש,

וצווארונים מורמים של גלימות ירוקות-תכולות

מפלצות קטנות שהן כמו גוזלים,

בקן הקטן של מפלצת אימא

ועורבים שחורים וענקיים בגודל מגרשים,

שמנסים לטעום מבשר הגוזלים הרכים

יש את הילד שלא פוחד מדבר,

ואת המלך מוג הלב שמתפתה לעצות של אדם קטן, חכם ואכזר

ויש את הילדה הקטנה שבסך הכול אוהבת לטפל בצפרדעים

וזה שכבר שנים כלוא בבלוק קרח, ןמחכה לאהבת לבו שתמיס את עולמו

ארמונות לבנים עשויים שלג, ובקתות עשויות ממתקים

מכשפות רעות שפעם הן יפות ופעם מכוערות,

ואלים אדישים וזחוחים

דני מקשיב לסיפור, אבל נכנס לו גרגיר חול לעין,

והוא בוכה דמעות אדומות וגדולות, כמו פלחי אשכוליות.