פופאיי

אז מה היה לנו כאן

האנשים עוברים בדרך, חלשים ורזים,

הם עירומים, ולגופם רק שרשראות וסנדלים

האנשים עוברים בדרך, הם איבדו הכול

לא רק את יקיריהם ורכושם,

אלא גם את שכלם ודעתם

האנשים עוברים בדרך, הם הולכים לשום-מקום

הם הולכים אל המוות עד תבוא אפיסת כוחות

האנשים הולכים בדרך, אין טיפת אהבה בלבם

השמיים מקללים אותם כמו מטר של גשם,

האלים משחקים בהם כמו ילד שמשחק בתולעת עם סכין

האנשים הולכים בדרך, והדרך הזאת תסתיים רק במותם

המוות הוא האופק, והם הולכים לתוכו למרות שלאופק אי-אפשר להגיע

האנשים הולכים עם שיער ארוך פרוע, עם זקן ארוך,

האנשים הולכים עם ציפורניים ארוכות באצבעות הרגליים והידיים,

עם כינים בשיער הראש ובשיער הערווה

האנשים הולכים עם שלל מחלות ממאירות,

הגוף שלהם אוכל את עצמו מבפנים

האנשים הולכים כי הם איבדו הכול,

והם יודעים שדבר לא יחזור

הם יודעים שאין תקווה ואין תקנה,

והם הפכו למשהו שלא מסוגל להישאר חי בלי ייסורים

האנשים הולכים למות.