פופאיי

הוא אמר לי להכין לו את המרק הכי מקודש

עמלתי, עמלתי, והוא בינתיים ישן,

וכשגמרתי להכין הוא עדיין לא קם

אז כיביתי את כל מה שצריך,

כיסיתי את סיר המרק בצלחת,

והלכתי לשאוף אוויר במרחבים הלא נגמרים של הנפש

הייתה איתי מטרייה, והיה איתי טלפון נייד,

אבל לא השתמשתי בשניהם

הגשם היה קל מדי, ואת המכשיר כיביתי

רציתי לראות איפה אני ואיך אני ביחס לעצמי,

ברחובות שסביב ביתי

העננים נאספו, והחושך העמיק יותר ויותר

יחסית לאדם מאוד עסוק, זה חדש להיות לא עסוק,

יחסית לאדם מאוד דואג, זה חדש להניח בצד את הדאגות

רק אני והרחובות האלו שלא השתנו הרבה במשך השנים

הולך ומסתכל, הולך ובודק,

דרך עיניי האנשים, דרך האורות בחלונות,

מי הם האנשים שגרים איתי באותה השכונה,

מה הם עושים, ואיך הם חיים

קצת כמוני, קצת לא כמוני.