פופאיי

גם הילדים הכי טובים שומעים אואזיס במערכת הסטראו שלהם

הם גרים בצפון, בדרום ובמרכז, ומתאבדים כל יום לתוך המילים

האוזניים שלהם גדולות, והקירות עבים, אבל בכל זאת מהדהדים עם המוזיקה

השכנים תמיד מתלוננים, אבל להם לא אכפת,

הם רוצים להיות מה שהם רוצים להיות

בלילה בא האיש השחור והדואג, וממלא מצבורים של סדר ומשמעות

העיניים נעצמות מול הטלוויזיה, שמשדרת קליפים לזקנים או לצעירים

היא גרה בקצה השני של העיר, והיא לא רואה קליפים,

כי זה משעמם אותה ונראה חסר טעם

אבל אחרי סקס עם חבר שלה היא מאוד נהנתה לראות קליפים שהמעריץ שלה הקליט לה,

ואחרי זה היא הרסה לו את הדיסק שהוא השאיל לה

היא שתתה ועשתה סמים וסאדו, כשהמעריץ שלה נחנק בדודא וחרמן ומתוסכל כמו אש

אבל הוא תמיד יחכה לה, באותו בית ואותו חדר יחף,

בבית הקטן שהוא בעצם דירה, בדרום, בצפון, או במרכז

אבל כשהיא יישנה הוא יישן אותו הדבר שינה מלאה סיוטים

לעבור ממקום למקום ולא להרגיש שייך, זה היה טראומתי לשניהם,

ושניהם לא התגברו על זה עד היום

הפרצופים הזרים ברחובות נראים רעים וחורשי מדון לילדה הקטנה ולילד הקטן בשעות הלילה

כל הערים נראים כמו מבוכים של כבישים ובניינים, שאין גישה אליהם, והם מלכודות פתיים

כמוה הוא למד לא לבטוח בעיניים עצומות באנשים, אפילו לא באנשים שאוהבים

אי-אפשר להקיף אדם בטוב 365 מעלות, תמיד הוא עשוי למצוא סדק בו הרוע עלול להתגלות.