פופאיי

כי זה בוקר נפלא מלא הבטחות קטנות,

ואני עוד מתרוצץ בין קירות

הבוקר הזה גורם לתחושות נפלאות בבפ'נוכו של הגוף,

בו הלב נרדם ולא מבין אם מאוחר או מוקדם

גם כשאני ענן, אני יכול לירות ברקים,

או לחולל רעמים,

או פשוט להוריד גשם לאנשים הצמאים

וכולנו אחד, אבל כולנו שונים,

מילים שאחד אומר, אחר לא יגיד

הציפור ראתה גם אותי,

היו לה עיניים אדומות, אולי מבכי,

והיא הייתה גדולה וחיפשה משהו,

אולי מקום ראוי לקן, אולי את הגוזלים

כשאתה צולל, גם אני צולל,

אני לא מצפה שתיקח אותי אתך,

אל תתנו לקחת אתכם איתי

לפעמים נדמה לאף-אחד אין מקום,

לפעמים נדמה שהמקום לא כאן.