פופאיי

איפה אתה ואיפה אני,

איפה הקרוסלות שצריך להיזהר לא לסובב מהר מדי

הם הולכים את כל הדרך מהרחוב למגרש המשחקים

החול בנעליים, בין האצבעות,

הם רגישים למבוגרים

ואני מוטל על המיטה, סחרחר,

אין לי חבר ואין לי חברה

אני מדבר למיטה

הילדים צוחקים, רק כשהם לבד,

כשבאים מבוגרים הם שותקים, ומפחדים

ואני בתוך מכונת הכביסה שלי,

סחרחר,

אין לי חשק לצחוק או לבכות

אני רק ממריא הלאה מכאן, רחוק

יש להם חול בעיניים,

יש להם חול בין השפתיים,

הם לא יקחו סוכרייה כי זה אסור

בתוך ענן של חול הם מתרחקים ממני למקום ממנו באתי

ואני רץ מהר-מהר ברחובות להספיק לאן

סימנים של חולשה, ודבר לא ידוע

וכל גניחה מהרדיו מזכירה לי אותי,

ויש רק אותי

אני מתקפל בתוך עצמי, מתמסר לעצמי

יש לי את כל הזמן לא להיות עצמי

ולהיות לא אני זה להיות מישהו שאני לא מכיר

הוא פותח חלון ושואף אוויר לילה

הוא שומע ילדים משחקים.